להיות קרטוגרפים- דרך אחרת ללמוד מפה


תיעוד של בניית "נוף" מקוביות על-ידי תלמידים בהתנסות מעשית

בעקבות מחקר על המצאת ייצוגי מפה שיפורט כאן בהמשך


הפוסט הזה עוסק בלמידה של מפות בכיתה בדרך שיתופית המקדמת המצאה של ייצוגים.


מפה היא ייצוג מורכב ללמידה והוראה,

אבל, תסכימו איתי כי הכרחי שכל אדם יכיר וישלוט בקריאת מפה 

(ואפילו מגוון של מפות).


ומה בדבר "כתיבתו" של הייצוג?

האם יצירה של ייצוג מקדמת הבנה עמוקה?

למידה משמעותית של דרכי ייצוג עבור תוואי נוף?


נשאל את השאלה בהקשר של למידה-הוראה בכיתה-


האם אנחנו יוצרים מספיק הזדמנויות בשיעורים (לא רק גיאוגרפיה)

כדי לקדם את היכולת של המשתתפים ליצור בעצמם ייצוגי מפה?


חשוב מאוד להבין-על מנת לקדם הבנה עמוקה של כל ייצוג

אנחנו צריכים להתעכב וללמד את העקרונות התחביריים שלו.


מהם העקרונות התחביריים של מפה פיסית?


המפה הפיסית מייצגת מרחב שקיים במציאות.

המפה מספקת מידע מרחבי על מרחקים בין מקומות

זה לא רק מידע כמותי על מרחק בין ישובים

אלא גם מידע על הצורה שלהם ועל האופן בו הם מאורגנים במרחב הכללי.


עיקרון מרכזי-
המרחק בעולם האמתי מתורגם למרחק השומר על אותן פרופורציות
במרחב של המפה.
את העקרונות התחביריים של ייצוג מרחב באמצעות מפה
אנחנו לומדים תוך כדי השוואה בפועל בין המרחב הפיסי האמתי לבין הייצוג שלו- במפה.
זו דרך אחת- 
לא תמיד היא זמינה לנו.
לעתים קרובות אנחנו מלמדים על מקום שלא נוכל לטייל בו עם תלמידנו.

שאלה מטרידה- אז איך הם יבנו משמעות ממפה?

איך הם יוכלו להשתמש בצורה מושכלת בעיקרון הזה?


נושא נוסף שיש לתת עליו את הדעת-

מידע רב מוצג במפה על-ידי שימוש בסימנים מוסכמים- ציור סכמתי של תחנת דלק, 

צבעים מסוימים עבור גבהים ספציפיים וכו').

אלו סימנים שתלויים בזיהוי של הייצוג (צורה, סימן, צבע) וקישור שלו לרפרנט- לדבר המיוצג.


לדוגמה-

הביטו במקרא הזה- האם הייתם מזהים את כל הסימנים ללא המקרא?



לא ניתן להבין מפה ללאמקרא.

המקרא מאפשר לנו לפענח את הסימנים המוסכמים.

לומד שרוצה לבנות משמעות ממפה צריך לעבד את המקרא והמפה יחד

וליצור משמעות עבור עצמו.


כדי שלומד יצליח לבנות משמעות מהמידע המרחבי שבמפה הוא צריך

יכולת מרחבית- יכולת זו שונה בין לומדים שונים- וזה ממש חשוב למורה לדעת!

ניתן לפתח יכולת מרחבית על-ידי התנסויות למידה משמעותיות.

אני אפתח את הנושא מעט כאן.


ובכן, לרוב- את המפות בנו והגישו לתלמיד....בספר, ב-google earth ועוד..


אני רוצה לשאול-

מתי הוא מקבל הזדמנות לייצג מרחב אמיתי באמצעות

התחביר שהוא למד על מפה? באמצעות היכולת המרחבית שלו - ולפתחם?


כמה הזדמנויות מקבל הלומד "להתלכלך" בתהליך הלמידה, לטעות,

ליצור, להתלבט, לחשוב עם עמיתיו?


בהקשר זה- מצאתי מחקר - בתחום מפות טופוגרפיות

מסתבר שנמצאה דרך (אפשרית) מעשית לפתח את היכולת של לומדים

לייצג מידע באמצעות מפה מבלי שלמדו על מפה טופוגרפית קודם.


מחקר על המצאת מפות על-ידי תלמידים בלמידת עמיתים- שווה קריאה.

Enyedy,N. (2005). Inventing mapping: Creating cultural forms to solve collectiveproblems. Cognition and Distraction. Vol. 23 (4), 427-466.


סיכמתי בקצרה מאמר זה-



המצאת מפות- יצירת צורות תרבותיות כדי לפתור בעיות משותפות- Enyedy, 2005

תיאור הפעולה בכיתה-

עבודה זו מראה כיצד תלמידים מתמודדים עם תיאור בצורה של מפה של עיר שבנו בכיתה מיחידות של קוביות עץ (כמו בגן)- בתמונה שבפתיח יש דוגמה כזו. הם דנים באמצעות שפה המלווה במחוות, בפורום כיתתי בהנחיית המורה, בבעיות ושאלות שעולות כשהמורה מציגה את הבעיה (למשל- איך נייצג את הגובה במפה), ומעלה את השאלה- מה יהיו הנושאים בהם יעסוק מי שירצה לבנות את העיר מחדש על-פי המפה שהכינה הקבוצה?

המחקר עוקב אחר תגובות התלמידים, ההסברים שלהם reasoning שמלווים במחוות ידיים. אניאדי טוען שהמחוות מציירות חלל וירטואלי באוויר כדי להסביר את הטיעונים השונים, ושבניית טיעון באופן כזה יוצרת רצף- גם הבא בתור שידבר ישתמש במחוות, וכן גם המורה משתמשת במחוות כדי להסביר את דבריה.

המורה מתארת וחוזרת על ההסברים והבעיות שהעלו התלמידים בדיון וקושרת את זה להיסטוריה המשותפת של התלמידים בכיתה, בצורות ייצוגים שונות כפי שחוו אותן במהלך יצירת המפות. (בסוף התהליך התלמידים מוצאים את השימוש בצבע לייצוג גובה במפה כמתאים ומוסכם על כולם).

לדעתו של אניאדי- אלו הן הפעולות שעל המורה לבצע בהוראה עם ייצוגים חזותיים:

(1) להיות מודע לתפקיד הייצוגים בהוראה ולהיות מסוגל להצדיק את בחירתם. (2) ליצור סביבת למידה עשירה בייצוגים. (3) לתת הזדמנויות לתלמידים לבחור, לפרש, לדון, להשביח ולתרגם ייצוגים בתוך שיח. (4) להפוך את תפקידם של הייצוגים בתחום התוכן לגלוי עבור התלמידים. (5) להמשיג את הלמידה בתחום התוכן דרך הצגת המוסכמה לייצג באופנים שונים (גרף, טבלה, ציור, שרטוט, טקסט..) ותמיכה ביכולת של התלמידים לתאם בין האופנים הללו עד שהם בונים משמעות. (6) לעודד את התלמידים ליצירת ייצוגים לתקשור משמעות ביניהם. (7) שמירת ה"מסלול" אל המטרה ומיקוד של המורה בהצעות השונות של התלמידים על-ידי מתן שמות לייצוגים שהומצאו, ו"ניקיון" שלהם מפרטים מיותרים

אניאדי אומר שאחד הדברים הקשים עבור המורה בניהול כיתה הבנייתית הוא (כמובן)

לסמוך על התלמידים להשמיע את הרעיונות שלהם, להמציא פתרונות ולפתח רעיונות העולים בקנה אחד עם תכנית הלימודים.

המורה במחקר - במקום לקחת רעיון של תלמיד ולסכם אותו,

היא נתנה לו לחשוב,

לעבד בעצמו, ולתת לשאר התלמידים להמשיך ולפתח אותו כשהיא הפכה אותו מחבוי לגלוי.

הוראות לפעילות דומה (בקבוצות) בשלבים-

1. בנו נוף מקוביות עץ שונות


2.תארו את הנוף בצורה דו-ממדית, בדיוק מירבי, תוך שיח על אופני ייצוג מתאימים על-פי הסוגיות שיעלו לדיון מתוך העבודה עצמה

3. בחרו את הייצוג המתאים ביותר מבין הקבוצות. בבחירה, חישבו כיצד המפה תשמש את אלו הבונים מחדש את הנוף שתיארה המפה?


בהצלחה מורי המאה ה-21.