נתחיל בשילוב בין אמנות ומתמטיקה: כבר שנים אני מכירה את הדילמה - לשלב אמנות במקצועות הלמידה בבית-הספר (אפשרות א) או להתייחס לאמנות כמקצוע עם יוקרה משלו, לתת לתלמידים לבטא בדרכם את הנפש האמנותית שלהם בצורה שאינה משרתת את שאר המקצועות (אפשרות ב)?
במחקר שערכתי במסגרת הדוקטורט נרעשה המורה לאמנות שראיינתי כשהצגתי לה את אפשרות א - כלומר- שילוב אמנות בתחומי הדעת. מה שנקרא- למידה בין-תחומית. המרואיינת שלי תמכה בכל ליבה באפשרות ב' - מבחינתה, אמנות היא טריטוריה אחרת שאינה קשורה לעולם המקצועות הנלמדים בבית-הספר. לתפיסתה אין שום סיבה שהיא תיתן שירות כזה למקצוע אחר בעוד היא נאבקת על הנוכחות של המקצוע שלה בבית-הספר. ואכן, ככל שאני זוכרת, היוקרה של המורה לאמנות בבית-הספר לא גבוהה. לצערי. לא הטלתי ספק בגישה שלה. אני סבורה שיש לכבד את האמונות של כל מורה ביחס למקצוע שלה.
אולם, אני בכל הקריירה שלי כמורה לאמנות דווקא הייתי בעלת נטייה לאפשרות א'. את התואר השני שלי באוניברסיטת תל-אביב בחרתי ללמוד בנושא תכנון לימודים (בין-תחומי).
מאוחר יותר למדתי גם הרבה על אוריינות חזותית ותרומתה לתהליכים קוגניטיביים. העמקתי בלמידת המבנה המיוחד של המוח האנושי. מבנה זה מאפשר למוח לתפוס ייצוגים חזותיים בצורה מרחבית ובכך להעצים את כוח החישוב וההבנה- גם של נושאים בתחומי האמנות וגם בתחומים אחרים- ביתר קלות.
לדוגמה- שילוב מפות חשיבה בהוראה יכול לקדם קשרים בין מושגים ולהעמיק את הידע של הלומדים, לקדם תחושות חיוביות כלפי למידת המקצוע וגם לאפשר לתלמידים לבנות ייצוגים מקוריים שלהם לייצוג תרגילים ובעיות במתמטיקה. כשהדרכתי מורה למתמטיקה בבית-ספר יסודי לפני מספר שנים התגובות היו נלהבות. כתבתי על כך וגם צילמתי ראיון עמו בווידאו. קראו כאן. כדאי לדעת שגם לשילוב סרטונים במתמטיקה יכולה להיות השפעה חיובית על ההבנה- ראו כאן.
חיזוק נוסף ליתרונות שילוב אמנות בלמידת המתמטיקה נמצאת במאמר שהתפרסם השנה ובחן שילוב אמנות בלמידת סטודנטים להוראת מתמטיקה. הקורס המקוון ששילב מתמטיקה ואמנות השפיע באופן חיובי על הבנת מושגים, מעורבות ומוטיבציה. במיוחד ציינה ד"ר ליאורה נוטוב ממכללת גורדון בחיפה את תרומתו החיובית של יצירת יצירת אמנות מקורית המייצגת את המושגים אפס ואינסוף.
בשלב זה אני מבקשת להסתייג מהשימוש השגור במילה אמנות בהקשר של יצירה מקורית בתוך שיעור מתמטיקה או בכל שיעור שאינו אמנות.
כמורה לאמנות בעברי וכצרכנית נלהבת של מגוון רחב של סוגי אמנות (תערוכות של אמנות פלסטית, מחול מודרני, הצגות פרינג', עיצוב על כל צורותיו, ספרות טובה, צילום וסרטי איכות בכל אורך) אני מכירה במשמעות של יצירת אמנות מקורית כביטוי לאמירה של אמן. לכן,
אני רואה במשימה המשולבת בהוראת מקצוע בבית-הספר והמבקשת לקדם את הלומד בהגעה להבנה עמוקה במקצוע - משימה העוסקת בוויזואליזציה או בייצוג מידע. ללא ספק משימה כזו דורשת מידה מסוימת של אוריינות חזותית.
עתה נידרש לחיבור בין מתמטיקה לעיצוב:
אני מבקשת לעשות זאת באמצעות הצעה לעיצוב חדרי המתמטיקה יחד עם התלמידים.
בעבר כתבתי כאן על גישת המורה השלישי לעיצוב חדרי הכיתות בבתי-הספר.
בפוסט כתבתי באופן מפורט על התהליך שיוביל לבניית סביבת למידה מותאמת ומקדמת לתלמידים,
מה היא צריכה לכלול? ומי השותפים המוזמנים לתהליך התכנון?
בישראל מורה אחת לקחה את הגישה הזו ויישמה בכיתת המתמטיקה לתלמידי כיתה ח'. בכתבה שפורסמה באתר "הגיע זמן חינוך" מסבירה סילוי שוהם- מורה למתמטיקה בחט"ב ורכזת, מנחה בקהילת מחשב"ה למאה ה-21 כיצד תלמידיה החלו בתהליך על-ידי משאלה- ללמוד בחדר מתמטיקה יפה ומתאים יותר. הגישה של למידה שיתופית הרווחת בבית-הספר הכתיבה את צורה הארגון של החדר ורהיטיו.
התלמידים של סילוי הצליחו לבחור את הריהוט- מיועד לקבוצות היושבות ודנו בבעיות במתמטיקה. לדעתי, אפשר בהמשך לחשוב עם התלמידים מה עוד רלוונטי עבורם. הנה כמה דברים שניתן להציע להם:
ניתן לנסח זאת כשאלות למחשבה לתלמידים-
אילו ייצוגים יהיו תלויים על הקירות בחדר המתמטיקה הזה?
אילו חפצים יסייעו להם לבנות דגמים ומודלים דו-ממדיים ותלת ממדיים?
האם יש צורך באיזור ייעודי לצפייה בסרטוני מתמטיקה?
האם יש לספק לתלמידים בחדר מחשבים כדי לבנות מודלים תלת ממדיים ממוחשבים?
האם החדר יכלול נגישות לתוכנות מחשבים שיאפשרו בניית גרפים ממידע?
האם החדר צריך ליישם תפיסות מתקדמות יותר (הדוגמאות בקישור מפינלנד ואיטליה) כמו חשיבה מחשובית הקשורה בהוראת המתמטיקה ולספק לתלמידים רובוטים לבנייה ותוכנה ייעודית כגון סקראטצ'?
האם יש צורך בעמדת ברקו עם מקרן כדי לייצג תופעות באופן חזותי?
אני רוצה להציג נקודה נוספת.
לא צריך להבין הרבה באמנות כדי להוקיר אמנות ולהעריך אותה, וכך להציג זאת לתלמידים. הערך של הוקרת אמנות רחב יותר מהתייחסות נקודתית לחיבה או סלידה מסוג אמנות כזה או אחר.
בלימודי בבצלאל הגישה היתה פתיחות וקבלת השונה כערך. זה לא שלא היתה ביקורתיות, אך המרצים והמנחים בעיקר כיוונו אותנו לבחון יצירות ולפענח את השפה החזותית שבנה האמן, היינו כ'ארכאולוגים' המנסים להבין שפה חדשה ולא מוכרת, מתוך מאמץ לרדת לעומק של המסר שביקש האמן למסור לנו, להבנת ההקשר בו הוא יוצר והקשר של היצירה שלו לשאר יצירות האמנות שקדמו לו או מתקיימות בתקופתו.
בהכשרתי כמורה לאמנות הגישה הרווחת היתה לבנות הקשר המזמן לתלמידים סביבה תרבותית ולשמש להם כ"מתורגמן". לסייע להם למצוא את השפה שלהם, את האותיות מהן יבנו סיפור באמצעים חזותיים, ברגישות לסביבתם, לחבריהם ולצופים ביצירות שלהם.
התרומה של אמנות רחבה יותר מכפי שסבורים. הרבה מציינים את תרומת לימודי האמנות לפיתוח היצירתיות אני מציינת שפיתוח אוריינות חזותית יקדם בצורה משמעותית גם הבנה של מושגים והעמקת ידע במגוון תחומי למידה במידה והתלמידים יבנו ייצוגים משלהם.
בנוסף- שיתוף התלמידים בבניית סביבת הלמידה (באמצעות בניית דגמים) מקדמת מטרות חברתיות, רגשיות וקוגניטיביות בטווח הקצר והארוך- חיזוק השותפות בין תלמידים למורים.
הרשמו לפורום האתר עכשיו והצטרפו אלי לדיון מעורר חשיבה.
בהצלחה מורי המאה ה-21.