איך לתכנן שנת הוראה לאחר החזרה מהבית וחודשי הלמידה מרחוק?
איך להישאר רלוונטיים, מעניינים ולסחוף את התלמידות והתלמידים שלנו, בכל גיל, לתוך תהליך מעמיק של דעת, ניסיון והעצמה אישית?
איך לצבוע את הלמידה בצבעים מושכים המפתים לטעום?
מכיוון שהתחלתי את הקריירה שלי בלימודי עיצוב בבצלאל, אני שואבת השראה מתחום המיתוג, הפרסום והשיווק (שלעיתים לא מקושרים באופן מובהק לתחום ההוראה.. אבל למה לא בעצם?).
הפוסט הזה, אף שהוא עוסק בתכנון ההוראה, ינסה לצאת מנקודת המבט של התלמידים והתלמידות בדור הזה, מעולמם היום.
המונח- "למידה במשיכה" לוכד את הרגע בו כל אחד מגלה משהו מספיק מעניין ומושך. כזה המצדיק השקעה של זמן ומאמץ כדי להעמיק ולהבין אותו. למידה כזו מתוך עניין יכולה להוביל להיטמעות של הלומד בתוך חוויית הלמידה באופן שגורם לאובדן תחושת זמן ומקום.
קרה לכם?
לי זה קרה לא פעם...
אני חייבת להגיד שלמידה כזו היא חוויה מעצימה, מאתגרת, לעיתים מתסכלת, אבל אם ממשיכים ומתמידים במסע- "מגיעים למקומות נפלאים" (ד"ר סוס).
לאחר חוויה כזו, אדם יכול לחפש אחר שחזור החווייה תוך חידוד החושים, וחיפוש הרגע הזה שוב.
אז איך מעוררים מישהו אחר ללמוד במשיכה?
את הניסיון המעשי שצברתי בלמידה במשיכה אני חבה ליצירה האחרונה עם הצוות שלי- צוות "אוריינות דיגיטלית" בחטיבת תקשוב וטכנולוגיות בחינוך. מדובר בפיתוח האחרון שלנו- דגמי גלידות היברידיים שהדגימו בפשטות פדגוגיה מיטבית בסביבת למידה דיגיטלית- או במילים פשוטות כיצד לתכנן וליישם בהצלחה שיעורים המשלבים למידה מרחוק ומקרוב.
הדגמים הללו (גלידות במגוון "טעמים") יצאו לאור בתחילת משבר הקורונה.
סביר להניח שפגשתם אותם במהלך השנה האחרונה יותר מפעם אחת.
כמו שהצלחנו ללמד במשיכה את המהות של תכנון ההוראה ההיברידית למורים ולמורות שלנו, ניתן גם להציע את האפשרות ללמידה מעניינת ו.. למידה במשיכה גם לתלמידים ולתלמידות שלנו.
נתחיל בכך שנסכים שתהליך הלמידה הוא תהליך פעיל שמונע על-ידי התלמיד או התלמידה.
להוראה אני קוראת הנחיה. התפיסה הפדגוגית שאני רוצה לכוון אליה היא מיקוד במאפייני הלומד, כישוריו והעדפותיו בעת שמסייעים לו או לה להשיג מטרות מדידות בתהליך הלמידה.
כשאני כותבת "המטרות של הלומד או הלומדת"- אולי זה דבר חדש-
אני מכוונת לתפיסה שמקדם בשנים האחרונות ה-OECD שנקראת agency- פעלנות.
(פעלנות=הלומד/ת פועל/ת, מעצב/ת את המציאות ומקבל/ת החלטות באופן עצמאי, במקום להיות מופעל/ת ומעוצב/ת על ידי החלטות של אחרים).
הלומדים והלומדים הפעלנים האלה הנמצאים, כמו כולנו, בעולם עתיר מדיה, מהיר, מרובה רשתות חברתיות (אינסטגרם, טיקטוק, משחקי רשת ויו-טיוב), המוצף במידע בכמויות שהמוח האנושי לא יכול לתפוס במהלך חיים שלמים.
מאפיין נוסף של התקופה- סף הגירוי החושי נמצא באופן תדיר בהצפה. החושים עוברים מתקפה אגרסיבית דרך המכשירים הדיגיטליים המקיפים אותנו 24/7.
כדי להתמודד עם העומס החושי, לדוגמה, אני מקפידה לכוון את הטלפון הנייד שלי למצב שקט (למעשה אין לי מושג מה הצלילים שהוא יודע להשמיע). יחד עם תרגול יוגה בבוקר- אני מתמודדת ביתר הצלחה עם אתגרי העומס החושי :)
תוכלו לקרוא על כך עוד בפוסט הקודם שלי שדן בשאלת האטה או האצה בחינוך .
קיימות בתחום הפרסום והשיווק מספר גישות ל"משיכה".
בוודאי לא נוכל להתאים את כולן לשדה החינוך, אבל את חלקן אמליץ לאמץ באופן מותאם להקשר בו אתם פועלים.
סיפור (קצר, חזותי וברור ככל האפשר). ואפשר גם לספר סיפור דרך חדר בריחה...
להכניס את התוכן של השיעור לתוך סיפור (אמיתי או מדומיין) זו פרקטיקה מוכרת בהוראה.
אפשר גם לבנות מרחב למידה שכולו בנוי על סיפור. מרחב כזה זכה לשם חדש, ובכלל הומצא מחוץ לבתי-הספר. הרבה מרחבי למידה כוללים דימויים מתוך סיפורים. אך לרוב הם לא מהווים רצף סיפורי אחד שהלומד נטמע בתוכם.
לעומת זאת, מרחבי הלמידה הרווחים במסגרת הפנאי של התלמידים ונקראים "חדרי בריחה" הם דוגמה למרחבי למידה שהמשתתפים נטמעים בתוכם וחווים משהו שגורם להם להשקיע מאמץ מיוחד בלמידה.
לאחרונה גם הוכח מחקרית שמרחבים סיפוריים משפיעים על המוטיבציה, מצמצמים לאפס כמעט את הצורך לטפל ב"משמעת" ובעצם מהווים "למידה במשיכה". לא מאמינים לי? קראו במאמר הזה כאן-
בבתי-ספר רבים מיושמים כיום חדרי בריחה. לעיתים התלמידים בונים את חדרי הבריחה עבור תלמידי הכיתה המקבילה כחלק ממשימת למידה שקיבלו.
ויש גם חדרי בריחה דיגיטליים כמובן.
2. משחק. בלימודי התואר הראשון שלי בבצלאל השתתפנו בקורס שנקרא בפשטות- משחקים. המשימה הייתה לבנות משחק.
הרבה מאיתנו המעצבים- נמצאים בתוך משחק מתמשך כשאנחנו יוצרים. משחק משמר את היכולת היצירתית. ומי לא רוצה לקדם יצירתיות היום? להרחבה- קראו בפוסט שכתבתי על קידום יצירתיות בכיתה ילדים משחקים כל הזמן, ובתוך המשחק ניתן לשלב למידה של כמעט כל דבר. היתרון של למידה בתוך משחק ידוע זה שנים רבות. צורה זו היא ללא ספק למידה במשיכה.
אתגר גדול לנו המורות והמורים הוא לעצב משחקים.
אבל, בעידן הדיגיטלי - זה כבר עניין קל בהרבה. לשמחתנו.
לדוגמה- בתפר שבין משחק לחדר בריחה- צוות היחידה לאוריינות דיגיטלית הכין דגם גלידה למשחקי בריחה- בטעם אוכמניות-אגוזים מפתה. הדגם כולל משחקי בריחה דיגיטליים מוכנים והנחיות להכנת משחקי בריחה בכלים דיגיטליים מתאימים לכל שלבי הגיל. אז ניתן לשחק באופן המותאם לילדים בדור הזה- באופן דיגיטלי- וללמד פחות או יותר הכל.
גם מיומנויות פשוטות וגם לפתח יכולות מורכבות יותר, הדורשות הרבה מאמץ, תרגול ופיתוח ידע.
ניתן למסגר זאת במסגרת משחקית- כלומר- לקדם משחוק.
סביבה דיגיטלית כזו היא , לדוגמה- classcraft - צפו בסרטון כדי לקבל מושג על העומה של הסביבה הזו בלמידה במשיכה לתלמידים בוגרים יותר (חט"ב- חט"ע).
3. ויזואליה של הלמידה.
הפרסומות הן וויזואליות מאוד. גם שלטי החוצות וגם הסרטונים המציפים אותנו בעת גלישה ברשת, צפייה בטלוויזיה ואפילו בצמתים בעת העמידה ברמזור.
עוד דבר שהן עושות- הן חוזרות- שוב ושוב ושוב.
מידע וויזואלי נתפס בצורה יעילה מאוד במוח האנושי. חיבור של המידע הוויזואלי עם מנגינה- אפילו מצליח יותר לתפוס את תשומת הלב שלנו, להיות מעובד (בזיכרון הקצר) ולעבור לאחסון בזיכרון ארוך הטווח.
למידה באמצעות חשיפה לסרטונים, סרטים ומידע וויזואלי הוכחה במחקרים רבים מאוד כיעילה מאוד וכן נמצאה כדרך נפלאה ללמידה במשיכה.
רוב האתר שלי מתמקד בכך. אתן ואתם מוזמנים לחפור בו כאוות נפשכם.
נמצא שהתלמידים בכל שלבי הגיל גם מעבדים מידע, ונשארים במשימה אם היא מבקשת מהם לייצר תוצר וויזואלי המייצג את למידתם.
אז פשוט- GO VISUAL
הכלים הדיגיטליים והמאגרים העצומים העומדים לרשות אנשי החינוך כיום הופכים את העניין להרבה יותר פשוט וקל.
אז איך מציתים את אש היזמות והפעלנות בתלמידים ובתלמידות שלנו?
האם זה באמת ניתן ליישום? ביום-יום? בכל כיתה?
ובכן,
אני חושבת שסיפור, משחק וויזואליה מאפשרים ליישם למידה במשיכה,
בהינתן שהפדגוגיה מכבדת את האדם הלומד, את הייחודיות והתהליכיות של הלמידה,
מאפשרת לו לסלול את המסלול המיוחד שלו או שלה, ומעודדת כל הזמן להתקדם.
אז אני מזמינה אתכם.ן להירשם לפורום האתר עכשיו ולהצטרף אלי לדיון מעורר חשיבה.
בהצלחה מורי המאה ה-21.