חינוך בגובה העיניים עכשיו. להאט או להאיץ?

עודכן ב: אוג 9

עם החזרה לשגרה במערכת החינוך ובחלקים נרחבים מחיינו לאחר שצלחנו את המשבר הגדול ביותר בעשורים האחרונים- מגפת הקורונה, אנו, כאנשי ונשות חינוך נדרשים לבדק בית, ולחישוב מסלול מחדש.

זה הנושא של הפוסט שלפניכן.ם.


בחינוך בגובה העיניים אני מבקשת להתייחס לשני מושגים-

  • חינוך איטי ומתבונן היוצא מתנועת ההאטה הגלובלית (אני קוראת לו- בגובה העיניים)

  • התפיסה ההומניסטית הרואה בילד ובמבוגר שותפים בתהליך למידה.


העידן המהיר.

אנחנו נמצאים בעידן מהיר. מזון מהיר (גם בריא-מהיר). אנחנו מקבלים שירותים בלחיצת כפתור באפליקציה (רעב? יש WOLT). אנחנו גם מחליפים תחומי עיסוק בגלל כורח הנסיבות בתדירות גבוהה יותר (וגם- אובדן משרות ליכולות המתפתחות של הבינה המלאכותית). הילדים שלנו, החברים שלנו ועמיתנו לעבודה משקפים לנו חוויה של שעמום כללי וחיפוש אחר ריגושים (ימי הולדת של ילדים צעירים הפכו להפקות "בת-מצווה" וזו הפכה בתורה ל"חתונה" בה נוכחת הכלה בלבד). התרבות מלאה דוגמאות גם לחוסר שביעות רצון מהמראה החיצוני ופחד מהזדקנות (הבא לידי ביטוי בתעשיית יופי המוכרת אשליות- ניתוחים להסרת משקפיים, בוטוקס לבנות 30). והרשימה הולכת ומתארכת...

אין להתפלא שיש הרואים בעידן המהיר סיכון ומבקשים לעצור, להתבונן ולהאט.

כמה להאט? זו כבר שאלה אחרת...


קארל אונורה מספר בהרצאת הטד הזו על התובנות שלו מתקופת הקורונה ומדבר בחיוב על האיטיות ועל פרדוקסים הטבועים בעיסוק בזה בתקופה המהירה שלנו...

הוא מדבר על תפישת הזמן-

בעוד שבתרבויות מסוימות הזמן הוא עגול...

בתרבות המערבית הזמן הוא כמו קו ישר. התרבות המערבית דורשת מכל אחד ואחת להיות עסוקים כל זמן.

כך הופך את היום-יום שלנו לאוסף של משימות שצריך לסיים ביעילות המרבית. ללא ספק יש לכך השפעה עלינו כבני אדם בכל ההיבטים של חיינו.

לדוגמה, כשמתייחסים לתהליך הלמידה כקו ישר- רווחים המושגים "להספיק" "חומר"...

ומה בנוגע ל"ידע" ו"זמן"? האם מערכת החינוך צריכה לדחוס כמה שיותר ידע ביחידת זמן?

לדעתי- לא. חייבים לעשות היום דברים אחרת.


אני רוצה לקשור את ההרצאה של קארל הונורה למילה "משמעות" בחינוך.

בעקבות משבר הקורונה אנשים רבים סביבי חושבים מחדש על מושגים כגון: אושר, סיפוק ומימוש עצמי וגם מהרהרים מחדש בדרכה של החברה האנושית, ובאופן ספציפי- בכיווני ההתפתחות של החברה הישראלית כקולקטיב וכאוסף חברות וקבוצות החיות בגבולות המדינה שלנו. כשאני מדברת על משמעות, אני מכוונת להיבטים החברתיים- אנושיים של חיינו. לשיח, לחברות, להשתתפות מתוך כוונה לייצר קשרים חברתיים אמיצים. הללו גורמים לנו אושר.


ילדות שמחות- יתכן שהשמחה יכולה לקדם את הלמידה יותר מדברים אחרים