אנדרו פורד מאוסטרליה מספר לנו איך בתי-הספר יכולים להשתנות.
יש לכולנו "פיל" בכיתות- הוא טוען.
ב"פיל" הוא מתייחס לתפיסות שלנו שאליהן התרגלנו כבר שנים רבות
בדקו את עצמכם- מה יותר מתאים לתחושת ה"נכון" שלכם כרגע?
תפיסה מסורתית נשמעת בערך כך- הידע נמצא שם בחוץ... כתבו אותו אנשים שמבינים ...
התפקיד של המורה הוא 'להכניס אותו' לראשם של התלמידים ו'לבדוק אם זה הוטמע היטב' באמצעות מבחנים אחידים.
תפיסה קוגניטיבית-הבנייתית נשמעת בערך כך- לכל אחד מבנה ידע ייחודי לו...יש לקדם פעילויות והתנסויות מגוונות כדי לחבר לידע הקיים של הלומד מידע חדש שיסייע לו להשתמש בידע המשולב בהזדמנויות מגוונות בחייו. כמו-כן, חשוב לבנות את היכולות של הלומד ללמוד בעצמו לאורך חייו. הלמידה מתקיימת לבד אבל גם בקבוצה.
תפיסה שיתופית תלויית הקשר נשמעת בערך כך- הלמידה מתרחשת בתוך הקשר אותנטי בו אנשים משתתפים בשיח פעיל ומבנים יחד ידע. הלומד מתנסה בפעילויות שונות בהקשר חברתי. הוא מנהל שיח ולומד להציג פרשנות אישית ולקבל משוב מעמיתים. ללא קבוצה- הלמידה לא תצליח משום שבאופן טבעי האדם לומד במהלך שיח משמעותי. התפקיד של המחנך הוא לסייע לתלמידיו לבנות קבוצות מתאימות, לזמן התנסויות המעודדות שיח וללוות אותו. ככל שהקבוצה תהיה משתפת ופעילה ותשכיל להחצין את מהלך החשיבה של כל השותפים, הידע הנמצא בתוך השיח המתקיים בה יעצים את הידע של כולם.
בהרצאתו אנדרו מזכיר את אלברט איינשטיין, סר קן רובניסון ואחרים
שהתריעו על הקיבעון של מערכות החינוך הנטועות בעולם שלא קיים כבר (העידן התעשייתי).
אנדרו טוען שיש לקדם שני דברים בחינוך כיום-
1. לבסס את הלמידה על העניין, הכישורים והמוטיבציה של התלמידים ללמוד.
הוא קורא לגישה PBL- Personal Based Learning
גישה היוצאת מהילד עצמו. הוא תופס את כל הילדים כ'מחוננים'.
כהורה- הוא אומר ששתי הבנות שלו מגלות כישרונות ייחודיים ונפלאים
שלא יכולים לבוא לידי ביטוי בתכנית לימודים המכוונת למדידה אחידה.
2. לשנות את מרחבי הלמידה לסביבות מעוררות ומקדמות שיתופיות ואושר של ילדים.
הוא משווה את הצבעוניות והעיצוב המקסים של מסעדות וקניונים
(המעוררים לאינטראקציה ויצירתיות) לבתי-הספר,
וטוען שבתי-הספר שבויים בתוך סד של לחץ להשיג ציון גבוה במבחנים בין לאומיים
(ולכן הם נראים משמימים)
כך, הוא טוען, בתי-הספר עלולים לחטוא למושג 'אושר' של הילד עצמו.
כלומר- ילדים שמצליחים במבחנים בינלאומיים יכולים להיות לא מאושרים
כי לא נענו לצרכים הבסיסיים שלהם.
כדאי לצפות בילד המקסים הזה בפוסט על סביבות למידה וגמישות פדגוגית
בסרטון לוגן בן ה-13 מספר מה מעניין אותו ואת חבריו.
כן. לוגן אוהב ללמוד!
אבל הוא נולד במאה ה-21.
הוא פשוט אוהב ללמוד אחרת.כדאי להכיר ישר מהסיפור שלו- איך?
בפוסטים קודמים הרבתי לעסוק בשינוי ארגון הכיתה ובעיצובה.
(וזו רשימת קישורים חלקית בלבד...)
בהצלחה מורי המאה ה-21.