בילי קולינס הוא משורר אמריקאי אהוב, מכובד וידוע
הוא בוודאי לא צריך לפרסם את עצמו
באמצעות יצירת אנימציה על שיריו.
אז מדוע הוא עשה זאת?
זו השאלה שהתעוררה בי כשצפיתי בסרטון TED המקסים הזה.(עם תרגום)
החיבור בין חברת סנדנס לבין בילי קולינס
היה מובן מאליו בעיני קולינס.
קולינס, המומחה בשירה מקבל השראה מהתנסויותיו וגם מקומיקס.
הוא מודה ש'באגס באני' (לוניטיונס) הוא אחד ממקורות ההשראה שלו.
אדם יצירתי מחבר בין עולמות שונים ויוצר עולם חדש,
וזה בדיוק מה שקרה בחיבור בין השירה של קולינס לאנימציה המקסימה של חברת סנדרס.
מצאתי מספר חיבורים בין המילים לייצוגים החזותיים: (להרחבה הכנסו לכאן)
האיורים מתארים את המילים בטקסט (אישה בשמלה כחולה)
האיורים מפרשים את המילים בטקסט (במקרים בהם אין התאמה, אלא תוספת של משמעות)
האיורים גם מספקים הקשר לטקסט מופשט.
כל החיבורים הללו בין הטקסט והאנימציה מגבירים את העניין בשירה של קולינס.
כבר תיארתי בפוסטים קודמים כיצד המוח מפרש מידע.
במוח יש אזורים מיוחדים לקריאה (פענוח) של טקסט ולקריאה של תמונה
המוח מתעניין בתמונות
המוח מפיק מהתמונות משמעות מהר יותר בהשוואה למילים (תמונה שווה 1000 מילים)
המוח כולל גם אזורים לפענוח של צלילים (טקסט דבור או מוסיקה)
המוח מחבר בין הפרשנויות השונות של המילים, הצלילים והתמונות ויוצר פרשנות משולבת.
כל אלה הם הצדקות לשימוש באנימציה המוסברים באמצעות התכונות הנפלאות של מוח האדם.
למשוררים כמו בילי קולינס יש את הסיבות שלהם.
בדומה לסיבות של מדענים רציניים.
ועוד דבר חשוב- אוכלוסיית היעד של השירה.
התלמידים של היום הם בני דור ה-Z
ואם אנחנו מתכוונים ללמד אותם שירה, ולהכיר בחשיבותה
ככלי של הבעה, כלי לביקורת על החברה, כחלק מהשיח המשוכלל שהיינו רוצים שיתקיים בחברה,
כדאי מאוד ש'נחנוך לילד על פי דרכו' ונזמן להם את השירה יחד עם האנימציה.
הצעה למשימה יצירתית משמעותית ומלהיבה לתלמידים:
לתת משימת למידה- לתאר, לתת פרשנות או ליצור הקשר לשירה באמצעות יצירת אנימציה
תוך שימוש בטקסט המקורי של המשורר.
המשימה דורשת יכולות של תכנון, פרשנות וביטוי באמצעות מערכות סימנים שכיחות בתרבות.
אם בילי קולינס חושב שזה בסדר-
אז בהחלט ניתן לחשוב על כך גם במסגרת הוראה בבית-הספר
ולקדם הוראה המשלבת יצירתיות.
גם לתלמידים שלא יודעים לצייר יש אוריינות חזותית משום שזהו ביטוי של חשיבה
קיימים כלים גראפיים דיגיטליים רבים שיכולים לסייע להם.
אז באמת לקח קצת זמן לקולינס ולאחרים לחבר בין התחום שלהם
לאמצעים החזותיים (מזוודה על גלגלים).
אבל בוודאי אתם יודעים היטב- שהתקשורת הבין-אישית ובכלל זה ההוראה
לא יכולות להתקיים במאה שלנו בלי הייצוגים החזותיים והאוריינות החזותית המאפשרת ליצור, לפרש ולהתבטא בכלי המדיה הדיגיטלית ובכלל.
הרשמו לפורום האתר עכשיו והצטרפו אלי לדיון מעורר חשיבה.
בהצלחה מורי המאה ה-21.