הזהות הפוסט-אנושית: מי מדבר שם?

לפני מספר ימים, יצרתי דיפ פייק באמצעות תוכנת-CapCut והפכתי סרטון שבו אני משוחחת בעברית עם ערן רביב בפרק השלישי בפודקאסט דור ה-AI לסרטון בו שנינו דוברים אנגלית שוטפת. ולא, לא הקלטנו מחדש כמובן. זה הכל תודות למכונה ו...450 קרדיטים במנוי פרו שלי.

לפניכם דוגמה לקטע בפודקאסט בו ערן רביב מדבר על היוזמה של אוהד בן ה-11 לבנות יישום שמלמד ספרדית כמו דואלינגו באמצעות קלוד. לפרק המלא הכנסו לדף הפודקאסטים באתר.

https://video.wixstatic.com/video/c03518_04c44116ce714b3199bc842f59ed240b/720p/mp4/file.mp4

במקור, דיברנו עברית כמובן. זה מדהים אותי שהספיקה פקודה אחת ומספר דקות המתנה בהן התוכנה: 1. תרגמה את דברינו לאנגלית, 2. שיבטה את הקולות הייחודיים שלנו, 3. ביצעה "ליפסינק" (סנכרון שפתיים) מושלם.

בתוך דקות של עבודה ללא מגע יד אדם, קיבלתי סרטון חדש שבו שנינו נראינו ונשמענו כדוברי אנגלית שפת אם. זה סרטון שכולו מדיה סינתטית. הנקרא גם דיפ פייק.

הקלות של הפקת דיפ פייק היא מדהימה, כמעט מכשפת. אני רואה בה מספר יתרונות,

לדוגמה, הטכנולוגיה מאפשרת לנו, אנשי החינוך הישראלים הנוגעים בכל יום בחדשנות, להנגיש את התובנות שלנו לקהל גלובלי ללא חסמי שפה.

אך דווקא מהמקום של אימוץ החדשנות בהתלהבות,

הרגשתי שאני חייבת לעצור לרגע ולשאול: מה קורה לנו כבני אדם בתוך המגמה המלהיבה הזו?

הפרדוקס של המאמץ האנושי

גם אחרי שלושה עשורים של עשייה חינוכית, כשאני צוללת כחוקרת אל תוך המפגש המרתק שבין פילוסופיה לבינה מלאכותית, אני מוצאת את עצמי נפעמת ומוטרדת בו-זמנית משאלת "ערך המאמץ".

בעבר, כדי להפיק תוכן כזה נדרשו מתרגמים, אולפני הקלטה ועורכי וידאו. שלא לדבר על אימון יום יומי בשליטה בשפה זרה. בעבר, המאמץ האנושי המושקע ביצירה יצק לתוכה משמעות.

כיום, כשהטכנולוגיה הופכת את הכל לנגיש ומיידי, עולה החשש לאובדן ה"כנות" (Sincerity).

מחקרים בתחום תפיסת הקורא, כפי שנסקרו במאמרה של Lima Antony משנת 2025 ("The Ethics of AI-Generated Literature"), מצביעים על כך שבינה מלאכותית מסוגלת לייצר תוכן שכמעט ולא ניתן להבחין בינו לבין יצירה אנושית - אנחנו חווים את זה כל יום. בטח כמורים כבר הגישו לכם לא מעט עבודות שכתבה המכונה כמעט לבדה. האם הרגשתם מיד בעבודת המכונה? אם כן (או לא), אתם לא לבד.

בעיתון המדעי ״nature״  שני החוקרים Porter ו-Machery פרסמו ב- 2024, מאמר בעל הכותרת הדרמטית: "AI-Generated Poetry Is Indistinguishable from Human-Written Poetry and Is Rated More Favorably" (ובעברית: "שירה שנוצרה על ידי בינה מלאכותית אינה ניתנת להבחנה משירה שנכתבה על ידי בני אדם ומדורגת באופן חיובי יותר"). הם מצאו שלא רק שהקוראים לא זיהו את המכונה, אלא שהם אף דירגו את השירה הגנרטיבית כטובה יותר מהמקור האנושי.

לדעתי, כיום זה הזמן המתאים ביותר לעלות את השאלה:

מה קורה לערך שאנו מייחסים למסר כשאנו יודעים שהוא נוצר ללא "זיעה" יצירתית-אנושית?

אני באופן אישי כבר לא מסוגלת להתעמק בדיאגרמות שיצרה מכונה. אני פשוט פוסחת עליהן. אותו הדבר קורה לי כשאני רואה ציורים וצילומים היום. יש לי שובע אמיתי מיצירות של מכונה.

ממש פיתחתי סלידה או אי-סבילות אליהן. מעניין אותי - גם אצלכם זה כך?

זה הקול שלי או בובה דיגיטלית?

כשהקול שלי – התדר הייחודי שמזהה אותי בעולם – משוכפל על ידי אלגוריתם, אנחנו נכנסים למרחב של "מחבר-סיבורג". כפי שמתארת Annika Elstermann במאמרה משנת 2020 ("Computer-Generated Text as a Posthuman Mode of Literature Production"), המעבר ליישות של סיבורג משנה את מושג המחבר המסורתי (או האנושי).

האם זה עדיין הקול שלי? האם האנגלית המלוטשת הזו בסרטון הדיפ-פייק שיצרתי, מייצגת את מי שאני, או שהיא יוצרת דמות דיגיטלית שמחליפה אותי?

זו רק דוגמה קטנה לאופן שבו אנחנו כבר לא רק משתמשים בטכנולוגיה, אנחנו משתלבים בה.

ה-AI אינו רק כלי עבודה, הוא הופך בהדרגה לחלק מהזהות המקצועית והאישית שלנו. ואם אחשוף כאן עוד נדבך מההתנסות האישית שלי - אני כותבת יחד עם בינה מלאכותית, ובאופן עקבי מעדיפה סוג מסוים של LLM כשותף שלי בכתיבה. מבחינת הבנת הסגנון שלי והתוצרים שאני יכולה לעבוד איתם. נחשו - באיזה כלי בינה מלאכותית אני מעדיפה להשתמש היום? ולמה?

עד כאן הרמתי לנו לדיון פילוסופי... ועכשיו-

בואו נדבר תכל'ס על זהות פוסט-אנושית אצלנו בחצר: מה קורה מחר בבוקר בכיתה?

כאנשי חינוך שעובדים עם הכלים הללו יום-יום, הדילמות הפילוסופיות הופכות מהר מאוד להחלטות במעשה. אני מזמינה אתכם לחשוב על שלושה תרחישים שיכולים לקרות לכם כבר בשבוע הבא:

1. מבחן ב"אנגלית": תלמיד מגיש פרויקט וידאו שבו הוא נשמע דובר אנגלית רהוטה בזכות CapCut או כל תוכנה אחרת שזמינה בשוק כיום, למרות שבמציאות הוא מתקשה להרכיב משפט. האם אנחנו נותנים לו ציון על "היכולת הטכנולוגית להעביר מסר", או שאנחנו מפספסים כאן את המטרה הפדגוגית של לימוד השפה?
   

2. שיבוט המורה: דמיינו שאתם יוצרים אוואטר עם הקול והדמות שלכם שזמין לתלמידים 24/7 למענה על שאלות. האם תראו בו כלי עזר מדהים שמרחיב את הנוכחות שלכם, או שזה מעלה בכם דאגה מהאפשרות שהתלמיד כבר לא יודע מתי הוא מדבר איתכם ומתי עם "האווטאר הדיגיטלי" שלכם? אילו תופעות ניכור כזה יזמן במציאות היומיומית?
   

3. הערכת יצירה: תלמידה מגישה סרטון מושקע שעליו עבדה 5 דקות בלחיצת כפתור אחת, לעומת תלמיד שעבד שבועות על עריכה ידנית. אם התוצאה של התלמידה "מרשימה" יותר ויזואלית – איך אנחנו כמורים אמורים להעריך את התהליך מול התוצאה?

הטכנולוגיה רצה קדימה ב-2,000 קמ"ש, אבל התפקיד שלנו הוא לעצור כדי להרהר, להבין לא רק עם המוח אלא גם עם הנפש והגוף, ולעצב בתבונה אנושית את המציאות שבה נגדל את הילדים שלנו - דור ה-AI. חשוב שנזכור - כמחנכים והורים, אנחנו לא רק "משתמשי קצה", אנחנו אלו שצריכים לעצב את כללי המשחק החדשים.

קצת עליי

אני ד"ר לימור ליבוביץ, ועם למעלה מ-34 שנות עשייה במשרד החינוך ומעל 20 שנות ניסיון בהטמעת טכנולוגיות בארגונים חינוכיים, המטרה שלי היא לחבר בין הקידמה הטכנולוגית ללב הפועם של הפדגוגיה. אני מחברת הספר "דור ה-AI: לגדל ילדים בעולם של בינה מלאכותית", יוצרת הבלוג "חינוך ליצירתיות", ומתמחה בעבודה מעמיקה עם כלים דיגיטליים מתקדמים. אני מרצה ומנחה סדנאות להורים ואנשי חינוך על חדשנות, יצירתיות והעידן המופלא של בינה המלאכותית. באתר תמצאו מדריכים מקצועיים למורים על NotebookLM ותוכן איכותי להורים, כולל מדריכים להורים בנושאי אינפוגרפיקה.

שאלות ותשובות Q&A

ש: מה הבעיה המרכזית בשימוש בכלי כמו CapCut לדיבוב אוטומטי של סרטונים? ת: הבעיה אינה טכנית אלא פילוסופית - היא נוגעת במושג "הזהות הפוסט-אנושית". כשאנחנו משכפלים קול ומשנים שפה בלחיצת כפתור, אנחנו מטשטשים את הגבול בין המקור לחיקוי הדיגיטלי, מה שמעלה שאלות על אותנטיות ועל ה"כנות" של המסר.

ש: מהו "פרדוקס המאמץ" המוזכר בפוסט ואיך הוא קשור להערכת תלמידים? ת: הפרדוקס גורס שככל שפעולה הופכת לקלה יותר בזכות ה-AI, הערך המיוחס לה יורד. בחינוך, זה מאתגר אותנו להפסיק להעריך את ה"ביצוע" (שכעת הוא מיידי) ולהתחיל להעריך את ה"כוונה", את התהליך המחשבתי ואת הבחירות האנושיות שהובילו לתוצר.

ש: האם הפוסט קורא להפסיק להשתמש בבינה מלאכותית? ת: ממש לא. כמי שעוסקת ביזמות AI, המסר הוא שבינה (Intelligence) היא כלי עבודה עוצמתי, אך היא חייבת להיות מובלת על ידי תבונה (Wisdom) אנושית. המטרה היא להפוך ל"מחבר-סיבורג" מושכל - כזה שמשתמש במכונה כדי להרחיב את יכולותיו מבלי לאבד את הלב האנושי של היצירה.

איזו מהדילמות האלו פגשה אתכם לאחרונה בבית, בחדר המורים או בכיתה? אשמח לשמוע את דעתכם בתגובות.

כדאי להרשם לאתר כדי לקבל עוד תוכן איכותי ישירות למייל שלכם.