מרחב למידה כיתתי דינאמי, דידקטי ורלוונטי- איך עושים את זה?

עודכן ב: אפר 4

אני רוצה לסייע בכך שאתאר את מרחב הלמידה בשלוש 'מעטפות'

ואז אתאר מה אפשר לעשות כדי לקדם מרחב למידה

דינאמי, דידיקטי ורלוונטי באמצעות טיפול בהן:



1. המעטפת הראשונה- הארכיקטורה של המרחב עצמו

גודל, חלונות, דלתות, מפלסים, פינות פנויות,

סוג הרצפה וגורמים שמפריעים לארגון נוח כגון נישות, ארונות קבועים וכו'.

התפיסה שאני רוצה לקדם היא-

גם אם לא תוכלו לשנות כלום בהיבט הארכיטקטוני- אל יאוש.

ניתן להפוך כל לימון ללימונדה.

רק וודאו שאין מסר של הזנחה

(טפלו בטיח מתקלף, שטיח מלוכלך, חורים בקירות ומזגן מקולקל לפני הכל

וגם- תלו וילונות או חומרים רכים ומעוצבים כדי להסתיר סורגים וחלונות לא אסתטיים

גם מדבקות מעוצבות על החלונות יכולים לעשות אפקט יפה של טיפוח).


דוגמה קטנה-

בתמונה שלפניכם נישה בארכיטקטורה הכיתתית מנוצלת לטובת 'סטודיו' לצילום סרטוני וידאו.

בכך אני רוצה לציין שהסתכלות רעננה על הארכיטקטורה של החדר יכולה להוביל

קושי ליתרון פדגוגי...


דוגמה נוספת לניצול נתונים קיימים ומציאת פתרונות 'מחוץ לקופסה'-

בנישה המורכבת ממדפי ספרים בספריה הזו

מורה יצירתי מאוד למוסיקה מקים סטודיו לנגנים צעירים.

ריבוי השטיחים והחפצים בחדר יוצר חמימות נינוחה ומסייע לבליעת הרעשים...


לא כל מרחב למידה צריך לשדר 'ניקיון סטרילי',

אבל בוודאי שהוא צריך לשדר אופי מיוחד והזמנה ללמידה.


ללא ספק- הוא צריך להשתנות על-פי המיקוד של הלומדים ורמת העניין שלהם בנושא (להישאר רלוונטי).


2. המעטפת השנייה- הריהוט הדינאמי

בבתי-ספר רבים, המשנים ממש בימים אלה את הפרדיגמה של ההוראה,

נרכש ציוד שלא ראינו כמותו בעבר בין כתלי בית-הספר.


למה זה טוב?

מסר של התחדשות ושינוי פרדיגמה מועבר באמצעות שינוי פיסי של הסביבה,

וזה (קודם כל) קשור ברהיטים.

מהסיבה התקציבית הפשוטה שלא כל יום נשבור קירות ונרצף בפרקט את החדרים.

וכמובן- דינאמיות מובילה להתארגנות בקבוצות וללמידה שיתופית.


הרהיטים תופסים נפח עצום בקומפוזיציה של חדר הכיתה כשנכנסים לחדר.

הארגון שלהם ומידת המוביליות שלהם יקבעו איזו למידה תתרחש בחדר (פרונטלית, שיתופית).


יש כמה עצות פרקטיות רלוונטיות למחנך/ מורה שרוצה לקדם דינאמיות הקשורה בריהוט.

לריהוט יש כמה מאפיינים:


  • משקל- משקלו של הרהיט יקבע אם אפשר יהיה להזיז אותו בקלות ובלי לחולל רעש נורא למרחבי למידה סמוכים.

  • צבע- משחק נכון של צבעים בחדר, באמצעות הרהיטים מחולל שינוי בן רגע.

  • צורה אנחנו מאוד רגישים לשינוי בצורה, השינוי משדר עדכנות והתאמה לטרנדים של עיצוב, אבל צורה גם מהווה אמצעי פרקטי לתכנן את צורת הישיבה וההתארגנות במרחב הלמידה. קיימים היום כסאות מגוונים, עמידים ונוחים במחירים שונים. לרוב, בתי-הספר נוטים לצייד בהם את החדרים המיוחדים, אבל בעתיד הלא רחוק הם עתידים להיות סטנדרט בכל כיתה. יש לשאוף לזרז את התהליך הזה בגלל השפעתו הגדולה על האופן בו נתפס בית-הספר בעיני הקהילה.

  • אופן ישיבה הריהוט, הכולל חיבורים שונים בין שולחנות לכיסאות הוא סטנדרט כיום. אבל יוזמות חדשניות שמופיעות בעולם מבשרות על צורות ישיבה או עמידה מגוונות יותר. חלקן משלבות עמידה, חלקן משחק או פעילות אחרת, ישיבה נמוכה או גבוהה יותר מהמקובל, ואפילו דוגמאות יותר מעניינות ויצירתיות. כדאי 'לצאת מהקופסה' של שולחן וכיסא ולחשוב איך ילדים צריכים ורוצים ללמוד במאה ה-21.


בתמונה שכאן יש מענה לתלמידים שזקוקים למשחק כלשהו עם הגוף בזמן הישיבה הממושכת על כסא רגיל. הכרית הפיזיותרפית על המושב והגומיה שקשורה לרגלי הכסא כנראה מאפשרת לתלמיד להיות מרוכז לזמן ארוך יותר. לא בטוח שזה מתאים לכל אחד..

אבל יהיו כמה תלמידים שזה בדיוק מה שיעזור להם, אז למה לא לנסות?



בתמונה הזו צורת השולחן הלא סטנדרטית והגודל שלו שמאפשר להתקרב זה לזה, הצבעוניות, והמוביליות שנותנים הגלגלים, המשקל הנמוך של כל הריהוט מזמנים הזזה ושינוי תכופים.

בזווית העין מימין ניתן לראות עוד סוגי ריהוט בחדר- עם משענת, ויותר גבוהים.

גיוון של ריהוט (תוך שמירה על 3 צבעים מובילים בלבד)

מקדם התאמה טובה יותר ללומדים ולסגנונות הלמידה שלהם.


בתמונה הזו הריהוט ממש מסורתי אבל הארגון שלו בחלל והשמירה על צבעוניות מצומצמת (ירוק, אדום וצהוב) מסייעים ליצירת מסר מתאים- כאן תתקיים למידה בקבוצות, לכל אחד המקום שלו-

אבל, האם יכולה להיות כאן למידה שיתופית?

אם תשימו לב- הצורה המלבנית של השולחנות וגודלם לא באמת מזמינים למוביליות, המשקל שלהם כנראה גבוה ולא מאפשר לכל ילד להזיז את השולחן, גודל הקבוצות זהה, ולכל ילד חוברת עבודה משלו.

אני מעריכה שיש כאן התכווננות של המחנכת ללמידה מסורתית,

במשימות יחידניות ולא ל'למידה מבוססת פרויקטים'.



שימוש יצירתי בריהוט סטנדרטי אפשר לראות בתמונה הבאה- אפשר לקרוא לה- "הפוך".

כאן עדיף שהרצפה תהיה מחופה בשטיח או פרקט נעים, וכמובן להצטייד בכריות-

אחרת זה לא יהווה אטרקציה לילדים. ללא ספק זה מעודד קריאה בנחת, משנה אווירה ותורם לתחושת הנוחות של הלומדים.

כפי שאתם בוודאי יודעים, טוב להחליף פעילות ואווירה כל חצי שעה כדי לקדם ריכוז לאורך זמן.



גם בתמונה זו המחנכת פתרה בעיה של רעש בעת הזזה של הרהיטים בחדר על-ידי פעולה פשוטה מאוד של ריפוד רגלי הכסא.

המסר הוא- אתם יכולים לבחור את ההתארגנות בקבוצות לפי הצורך.

זה מאוד מקדם למידה שיתופית אמיתית.


התארגנות על-פי הצרכים של המורה המעוניין לשלב למידה מבוססת פרויקטים בפדגוגיה שלו תמצאו בקישור הבא- מבית 'המורה השלישי'.


3. המעטפת השלישית- הקירות המקיפים את החדר

אחד הדברים החשובים ביותר לכל מחנכת שפותחת את שנת הלימודים, וגם בהמשך- הוא- איך לעצב את המעטפת הזו? איך להציג את חומרי ההוראה באופן שגם התלמידים ירוויחו מכך, גם ההורים יקבלו את המסר שלומדים כאן, וכן ישרת את הצרכים הפדגוגיים שלה לאורך התקופה הקרובה (לרוב ביותר ממקצוע אחד, וכן- המרחב משרת יותר ממורה אחת).


אני ממליצה לקרוא פוסטים רלוונטיים שכתבתי בנושא- תחת התגית "מרחבי למידה"


הרשמו לפורום האתר עכשיו והצטרפו אלי לדיון מעורר חשיבה.


בהצלחה מורי המאה ה-21.