הסרט המתחיל בבדיחה על ריפ-ואן-וינקל שהתעורר לאחר 100 שנה לתוך המאה ה-21,
והוא נפעם למראה עיניו.
הכל כל כך שונה מעולמו....עד שמגיעים לבית ספר.
השאלה הנשאלת בפתיחה היא-
איך נוכל לעצב בתי-ספר עבור ילדים שיחיו בעתיד שקשה לנו לחזות?
הסרטון מציג כמה הצעות למרחבי למידה מעוצבים בהתאמה לתפיסה של העתיד.
התמונות מרהיבות ביופיין, ומיד אנחנו חושבים, כמחנכים (הנאלצים להסתפק בנייר ולמינציה על שטיח לבד כהה ומרוט שתלוי לנו בכיתה..) לא, זה לא יקרה אצלנו. לנו אין את המשאבים...
בקשר למשאבים- כדאי לחלום, בלי לחלום לא נוכל להגשים חלומות....
לדעתי, זו לא רק שאלה של משאבים, אלא של ידע בשפה חדשה- שפת העיצוב, שפה ללא מילים.
בעתיד-
אנשי החינוך שיידעו לדבר בשפה הזו (בנוסף לשפת הפדגוגיה והחינוך),
יוכלו ליצור את המרחב האידיאלי לקידום מטרות חשובות כמו- שייכות, העצמה של כישורים של התלמידים, הגברת היכולת של קיום שיח משמעותי בין אנשים, קידום בניית המשמעות בלמידה, תהליכי הוראה-למידה מותאמים למאה ה-21,
ולא רק ליצור אותו, אלא גם להשתמש בו בצורה אידאלית ומותאמת.
הסרטון מפגיש בין המעצב, הארכיטקט ואיש החינוך.
בשנים האחרונות יצא לי לדבר עם ארכיטקטים שבונים בתי ספר.
חזר בדבריהם מוטיב מרכזי-
הצלחת בניית בית הספר או עיצובו מחדש (והוספת חדרים מיוחדים או אגפים) תלויה לחלוטין ביכולת של אנשי החינוך לתקשר עם הארכיטקט בשפה שהוא מבין.
לא כל אנשי החינוך ולא כל המנהלים דוברים את השפה של החלל, הצבעוניות, המרקמים ואמצעי התאורה הבונים את המהות של המקום בו הם שוהים (מרחבי בית הספר), ולא כל הארכיטקטים או המעצבים מבינים לעומק את המורכבות של מעשה החינוך.
גיליתי לאורך השנים שהפונקציה שיכולה לסייע ולתווך בין השפות היא המדריכה לעיצוב מרחבי למידה בפסג"ה (יש 58 מרכזים כאלה בכל הארץ), אבל לא כל המנהלים מכירים או יוצרים עימן קשר.
אני לא קוראת להכשרת מורים להיות מעצבים, ולא מצפה זאת ממנהלים, אבל תשומת לב לנושא, רכישת השפה החזותית במטרה להעביר את המסרים המתאימים לאיש המקצוע (ארכיטקט או מעצב)- בהחלט חשובה לבעלי התפקידים הרלוונטיים בבית הספר.
בסרט הבא יש דוגמה לשיח משמעותי שהתקיים בין אנשי חינוך וארכיטקטים. לפניכם התוצאה:
בהצלחה מורי המאה ה-21.