לפני שניכנס לעניין, סיפור קטן על שיתופיות.
כדי להימלט משאון העיר, לייצר אלטרנטיבה לעומס במסכים ולחוות משהו חדש שתורם לאיזון הנפשי, בחצי שנה האחרונה התנסיתי בלמידה של מיומנות חדשה ושיתופית- חתירה אקדמית בסירה זוגית בנחל הירקון. דורון ואני השתתפנו בקורס למתחילים והצטרפנו למרכז דניאל לחתירה בקיץ האחרון. כיום אנחנו חותרים בזוג וגם בסירת רביעייה, משכללים מיומנות דרך התמדה ונהנים מתחביב חדש... ובקיץ הזה אפילו נשתתף בתחרות חתירה. מוזמנים לעודד!
ואיך זה קשור לשיתופיות? ההתנסות בחתירה אקדמית זוגית מקבילה לגמרי ללמידה עם עמיתים בכל הקשר שתחשבו עליו. 1. הקשבה וריכוז. בקורס למדנו כמה חשוב להקשיב - גם בתוך הסירה וגם בסביבת הנחל. בסביבת הנחל מקשיבים בעיקר משום שבחתירה אקדמית יושבים הפוך לכיוון הנסיעה (למי בא להתנגש?). בתוך הסירה הקשבה חשובה לסנכרון של התנועות כדי שהסירה ממש תשוט ולא תתנדנד (למי בא לשחות קצת בירקון?). החתירה בזוג מאפשרת דיון ושיפור מתמיד תוך כדי התנסות ומשוב הדדי. 2. חלוקת תפקידים ברורה ומילוי התפקיד בצורה מיטבית. בקורס למדנו שלכל אחד/ת בסירה תפקיד ייחודי. היושב בחרטום אחראי על הניווט מכיוון שהוא זה שנמצא ראשון בכיוון הנסיעה. היושבת בירכתיים אחראית על הקצב הקבוע של החתירה ועל אזהרת הסירות האחרות מקרבה והתנגשות. הניסיון לימד אותנו שלקיחת אחריות על התפקיד משפרת מאוד את הטכניקה ומאפשרת שכלול והתקדמות במיומנות. רצוי להחליף תפקידים כדי לתרגל מיומנויות מגוונות בסירה. 3. אימון וצבירת ניסיון. צוות חותרים זקוק לשעות רבות של אימון כדי להצליח. השלבים הראשונים מתסכלים מאוד כי המיומנות עדיין ברמה נמוכה, יש הרבה טעויות וניסיון למצוא את הדרכים הנכונות להשתפר. סבלנות וסובלנות הן המיומנויות שמיישמים ומתרגלים שוב ושוב עד שמגיעים לשיפור בטכניקה ותיאום בתנועת הידיים, הרגליים, הכיסא שנע על המסילה בסירה ועוד.
4. קהילה מקצועית תומכת וערכית. אין ספק שהחותרים והחותרות במועדון משלימים את חוויית הלמידה שלנו באמצעות עצות טובות ועזרה מעשית בשיפור הסגנון. רבים מהם גם מהווים דוגמה להתמדה בחתירה ולהתמקצעות לאורך השנים. חלקם נוטלים חלק פעיל מאוד בתחרויות לחובבים מכל הגילאים. חייבים גם לציין את רוח ההתנדבות והתרומה לחברה במועדון הזה. חברי צוות המדריכים מתנדבים לאמן קבוצות מיוחדות של שורדות סרטן שד (קבוצת הלביאות), או חולים במחלות ניווניות. האווירה הזו מעוררת בנו מוטיבציה ותחושה מיוחדת של ערך בתחביב החדש שלנו.
5. הנחיה מקצועית. עצות נפלאות קיבלנו מאורי המדריך שלנו בתחילת הדרך. אבל זה לא רק הדיוק והתזמון של העצות- אלא האופן בו הן ניתנו- שהפך אותן לחשובות כל כך ללמידה של מיומנות חדשה לגמרי כך באמצע החיים. אז באיזה אופן ניתנו העצות? במנות קטנות, בדיוק כשצריך אותן, בצורה מעודנת ובניסוח של הצעה, באופן מותאם לרמת המיומנות שלנו ובעידוד להמשיך ולהתאמן כי לומדים רק אם מתמידים וגם מטעויות. ברור שמרחב הטעות כאן הוא ממש גדול... וצורת המשוב משפיעה מאוד על הרצון להתמיד. אז תודה לאורי על המנטורינג, ומקווים לפחות לא ליפול לנחל בתחרות.
כעת נשתמש בעקרונות של הסיפור הזה בהקשר אחר- למידה שיתופית בבית-ספר-
נשאל- מה היחידה הקטנה ביותר של לומדים סביבה ניתן לארגן את בית הספר מחדש בעידן הבינה המלאכותית?
בפוסט קודם "פרקטל- מבנה גמיש לבית-הספר, הכיתה והלמידה" שעסק בפירוק והרכבה מחדש של בית-הספר, התחלתי בשאלה- מהו המבנה הקטן ביותר של הלמידה? בפוסט הזה טענתי שדיאדה- זוג היא היחידה הקטנה ביותר. בדיוק כמו "שניים בסירה אחת" מהסיפור שלעיל. בפוסט התבססתי על ההנחות הללו ביחס ללמידה: 1. למידה מוגדרת כשינוי במבני הזיכרון של הלומד (הזיכרון כולל גם ידע וגם מיומנויות) 2. למידה מתווכת על-ידי המנחה-מורה בתוך הקשר חברתי (לדוגמה, זוג לומדים בכיתתכם)
ואז קבעתי שהיחידה הקטנה ביותר של הלמידה איננה היחיד אלא לפחות זוג, דיאדה.
כלומר, שיתופיות היא מרכיב יסוד בלמידה בגישה החברתית (זו רק אחת מהגישות הנפוצות). חמשת עקרונות הלמידה החברתית מגיעים מהדוגמה בסיפור החתירה: הקשבה לשותף וריכוז, חלוקת תפקידים ברורה ומילוי התפקיד בצורה מיטבית, אימון וצבירת ניסיון, קהילה תומכת והנחיה מקצועית.
עד כאן סיפרנו את הסיפור של למידה בהקשר של חתירה או בבית-ספר מבלי להתייחס לשינויים מרחיקי הלכת בטכנולוגיה. לדוגמה- Chat GPT ומגוון יישומי בינה מלאכותית מחוללת.
כעת, הגענו לשאלה המניעה של הפוסט-
בעידן הבינה המלאכותית, האם Chat GPT מחליף את השותף ללמידה? או את המנחה המקצועי? ואולי את שניהם?
שימו לב, זה שונה ממצבים קודמים בהם הלומדים כרו מידע ברשת, עיבדו, ארגנו ובנו ממנו ידע חדש. כאן, עם יישום כמו Chat GPT הלומדים יוכלו לנהל שיחה עם המכונה (כרגע אסור מתחת לגיל 18, מסיבות של אבטחת מידע פרטי וחשיפה לתכנים שאינם תואמי גיל).
האם מצב חדש זה, אליו הגענו היום, יוצר מציאות חדשה ללמידה בתוך ומחוץ למוסדות החינוך?
בואו נבחן את המצב בו הצ'אט מחליף את השותף ללמידה, לאחר מכן נעמיד את הצ'אט במקום המנטור/ המנחה של הלומד. בעצם- במקום המורה*. איזו אפשרות, בכפוף לידוע היום, עשויה לספק תוצאה מיטבית ללומד המנסה לבנות משמעות או לייצר תוצר מותאם למטרותיו? את הדוגמאות אמשיך להציג על סיפור החתירה וגם על הקשר בית-ספרי.
מצב א- Chat GPT מחליף את השותף בסיפור החתירה:
במקרה הזה, כרגע, לא אפשרי. עדיין אין בנמצא רובוט דמוי אדם שמיומן בחתירה בסירה. אולם, ההתפתחות של רובוטים דמויי אדם כל כך מדהימה היום, שזה יכול עוד לקרות בקרוב.
צפו בסרטון המקסים של Ameca מדברת בשפות שלמדה כשהיא מחוברת לChat GPT-
מצב ב- Chat GPT מחליף את המנטור בסיפור החתירה:
בתפקידו כמנטור, Chat GPT יכול לקבל מאיתנו בקשה (פרומפט) לכתוב תוכנה שבונה תוכנית אימונים ומעדכנת אותה לאחר כל אימון, מלווה אותנו ונותנת משוב בזמן אמת המבוסס על מגוון נתונים רלוונטי ועל העדפותינו. המידע שיוזן לתוכנה יכלול פרמטרים ממכשירי מדידה שונים. פרמטרים של הסירה: קצב המשוטים, תזמון תנועת הכיסא בסירה, קצב חתירה ופערים בין גריפת מים למנוחה. פרמטרים של פיזיולוגיה מכל אחד מאיתנו: דופק, זיעה, טמפרטורה, קצב נשימות. התוכנה יכולה גם לנתח צילומי וידאו של החתירה שיצולמו לאורך כל אימון ולסנכרן את המידע עם הפרמטרים האחרים. בנוסף, התוכנה יכולה לקלוט ולעבד דברים שנקליט בזמן ולאחר אימון כשהיא מעבדת את השפה הטבעית ולומדת איך לתת לנו משוב בזמן אמת תוך כדי האימון. היתרון של המכונה הלומדת הוא ביכולתה לעבד נתונים מגוונים בתוך הקשר ספציפי ולסייע לנו לתכנת תוכנת אימונים ספציפית עבורנו. בעבר יישום כזה היה דורש פיתוח טכנולוגי ייחודי ושכירת צוות מתכנתים.
* את שאר עקרונות הלמידה ובמיוחד את הקהילה האנושית התומכת לא ניתן להחליף במודלים של מכונה לומדת. במקרה של החתירה הזוגית, גם לא את השותף.
לא סתם כתבתי את כל זה (ותודה לכל מי שעדיין לא פרש),
לפני מספר ימים צפיתי בדף הפייסבוק של המוסיקאי יזהר אשדות ובו הוא מספר איך השתמש בצורה יצירתית בצ'אט כדי שיבנה עבורו תוכנה. וזו איננה הדוגמה היחידה שמופצת ברשת. למעשה אנשים משחקים עם הצ'אט ובונים דברים חדשים לגמרי כל יום מבלי ללמוד את המיומנויות שנדרשות לשם כך. לדעתי, במקרה של יזהר אשדות מדובר במצב קלאסי של שותף ללמידה.
וזה מביא אותנו להקשר השני- המצאת בית-הספר מחדש. לפני שנכניס בסערה את המכונה לכיתות נידרש לדון במספר סוגיות, כפי שאפרט מיד.
במצב הראשון, בו הצ'אט מחליף את השותף שלי ללמידה בדיאדה, האם אוכל לבנות את בית-הספר מחדש סביב זוגות לומדים, ובעצם לומד יחיד ומחשב מחובר לצ'אט?
אם כן, כעת זה הזמן המתאים להגדיר:
את התפקידים המיוחדים של כל אחד בצמד הזה (בכל הקשר למידה באופן ספציפי)
את המצבים בהם מתאים או לא מתאים להישען על הצ'אט בתור שותף ללמידה
את משך האימונים ואף "קבלת הרישיון" להשתמש בצ'אט כשותף למידה
בפוסטים קודמים התייחסתי לצ'אט כשותף בתהליך יצירתי, על המגבלות של הצ'אט והטיות שלו, ועל התנסויות ראשוניות שפרסמו אנשי חינוך. עדיין לא ראיתי דיונים מעמיקים ברשת והמשגה של הצ'אט כשותף בדיאדה. אשמח לשיח פורה אתכם כדי להעמיק יחד בנושא.
במצב השני, בו הצ'אט מחליף את המנטור/ המנחה, האם נוכל לסמוך עליו בקידום הלומדים בקבוצות או ביחידים גם ללא שילוב מענה אנושי?
אם כן, כעת זה הזמן המתאים להגדיר:
את שלב הלמידה המתאים לזמן את המכונה (כל יישום AI) כתומכת בלמידת התלמידים
באיזו מידה המכונה תייצר עבורם משימות למידה ללא שליטתנו ובאילו סוגי תוכן/ מיומנות
את האופן בו המכונה תדגיש תמיכה רגשית/ קוגניטיבית או חברתית
עד היום ראיתי בסרטונים שונים המון המלצות לשימוש בצ'אט לכתיבת מערכי שיעור מקוריים יותר או פחות, חידות בנושאים שונים, טקסטים להוראה דיפרנציאלית, חידות ושאלוני ידע, מבחנים מסוגים שונים ועוד. פחות ראיתי התייחסות לרובוטים חברתיים שממש משוחחים עם התלמידים.
זה הזכיר לי משהו שכתבתי עליו בעבר- בפוסט קודם התייחסתי לנושא הרובוטים החברתיים שמעוררים את הסקרנות של התלמידים במעבדה של ד"ר גורן גורדון. הם דוגמה טובה מאוד ליישום במערכת החינוך (עדיין באופן ניסיוני) של מכונות המשמשות כמנטורים/ תומכים רגשיים-חברתיים לתלמידים צעירים.
כדי לספר לכם על נקודת מבטי ולהתחבר לסיפור איתו פתחתי את הפוסט, אני מביאה ציטוט מספר מקסים - 9 בחורים מאת דניאל ג'יימס בראון. סיפורם הבלתי ייאמן של נבחרת החתירה של וושינגטון שניצחה בברלין, באולימפיאדה ב-1936 תחת השלטון הנאצי, את הנבחרות הטובות בעולם. הציטוט פותח את פרק 3, מאת המאמן האגדי של הקבוצה- ג'ורג' יומן פוקוק:
"כל מאמן חתירה טוב מקנה לאנשיו בדרכו שלו את המשמעת העצמית הדרושה כדי להפיק את הטוב ביותר מהשכל, מהלב ומהגוף. לכן רוב החותרים יגידו שבסירה התחרותית הם למדו דברים חשובים יותר במהותם מאלה שלמדו בכיתה"
לסיכום, לדעתי- הלמידה בצוות, ומתוך התנסות ישירה, התמדה וליווי של מנטור מייצרת חוסן ויכולת להתמודד עם אתגרים בכל זמן ומקום. למרות החיבה הרבה שלי לטכנולוגיה, אני חושבת שאין תחליף, לא בשותפות ללמידה ולא בדמות המנחה, לאדם אנושי. מקומה של הטכנולוגיה יהיה נכון יותר לצדנו ולא במקומנו.
אני בטוחה שיש הרבה מה לדון ביחד בנושאים הללו. את המשך הדיון אני מציעה לקיים בקבוצת הוואצאפ החדשה של האתר
אשמח מאוד אם תצרו איתי קשר ותשאירו פרטים וכן בצעו הרשמה לחברות Log In באתר כדי להיות מנויים לאתר ולהשתתף בשיח בנושא הפוסט.
בנוסף, זכרו שניתן להזמין הרצאה מעוררת השראה גם בנושא ChatGPT טכנולוגיה וחדשנות בחינוך היום.
בהצלחה מורי המאה ה-21!