בסרטון על מרחב הלמידה "פלאזה" באנגליה (2008) אפשר לראות דוגמה למבנה חדש של כיתה במאה ה-21. זוהי כיתה בגודל של פי-3 מגודל רגיל, בה התכנון של התקרה מאפשר קיום 3 שיעורים במקביל ללא כל הפרעה אקוסטית (תכנון שמהווה חידוש מרענן בפני עצמו).
נוכל לראות בסרט-
עיצוב- שילוב של פינות עבודה לקבוצה, ליחידים, טכנולוגיה בכל מקום, ריהוט מכבד שמזכיר יותר עבודה במשרד וסביבה פתוחה שמזמינה לשיתופי פעולה. החומרים ברמה מאוד גבוהה של גימור ועמידות, הצבעים נעימים (רק 2- ירוק ואדום).
תפקוד- הילדים מסתובבים בלי נעליים, משתרעים או יושבים יחד ליד שולחנות, מציירים, כותבים עבודות או מקשיבים להרצאה של עמיתים או מורה באמפי קטן, רואים סרט וכו'. המורים עוברים בין התלמידים, מתכננים את ההוראה באופן שמותאם לסביבה ומנצל את יתרונותיה להוראה-למידה אחרת.
אם שמתם לב, המנהלת מספרת על מורים שלא רוצים ללמד בחדר הזה מכיוון שהוא מחייב אותם לשינוי בדרכי הוראה. ברוב חכמה הוגי ומובילי התכנית הזו יצרו מסגרות פיתוח מקצועי מתאימות ולימדו את המורים של
בית-הספר דרכי הוראה חדשות ומותאמות (הם גם אפשרו רק למי שמעוניין- ללמד בחדר הזה).
אני רוצה לקשור את הסיפור הזה לפרויקט הרחב בישראל- הוראה מתוקשבת במאה ה-21.
גם בארץ, בתי-ספר רבים משנים היום את פניהם ובו בזמן משרד החינוך גם מתקשב את בתי-הספר בכל הארץ בהדרגה. בשנת הלימודית תשפ"א כל מערכת החינוך תהיה מתוקשבת, בעיקר בגלל משבר הבריאות העולמי מנגיף הקורונה.
לכן, זה הזמן לשאול-
מה יהיו סביבות הלמידה המתוקשבות המותאמות לדרכי ההוראה החדשות? האם כיתה רגילה היא הסביבה המתאימה? ואם לא (רמז...היא לא..) מה הפתרונות האחרים? מי בוחן אותם?
מה מקום האוריינות החזותית בתכנון ההוראה ובתכנון מרחבי הלמידה החדשים הללו? (בהחלט יש לה)
מה צריך ללמד את המורים כדי לקדם את ההצלחה שלהם בשינוי דרכי הוראה?
אילו תנאים צריכים התלמידים כדי להצליח לבטא את הכישורים והידע שלהם? ומה מקום הכלים הדיגיטאליים?
לדעתי, אנחנו ממש בתחילת הדרך בהבנת האתגרים העומדים בפנינו... וצריך להזדרז, בתי-ספר חדשים נבנים, ואגפים חדשים מתווספים לבתי-ספר קיימים, טכנולוגיות חדשות מתחברות לתשתיות קיימות (וכל תזוזה עולה כסף).
בואו ניקח את הסיפור המוצג בסרט כסיפור מקרה אחד וננסה לנתח אותו בכלים של אוריינות חזותית עבור סביבות בהם פועלים/ לומדים/ מלמדים אנשים. את הכלים הללו תוכלו ליישם גם על הסביבה שלכם בבית הספר.
ארבעה רבדים לסביבת למידה על-פי הפסיכולוגיה הסביבתית (ראה- ארזה צ'רצ'מן, הטכניון, חיפה)
רובד תפקודי, רובד פדגוגי, רובד תקשורתי ורובד רגשי.
הרובד התפקודי בוחן את השימוש הפיסי במתקנים שמציעה הסביבה, את התאמתם למספר הלומדים, גילם, סוג הפעילות (לדוגמה נוחות בישיבה לעבודה בשש קבוצות קטנות ליד שולחן ובנפרד מקבוצות אחרות, זמינות כלים טכנולוגיים שונים וכו').
סביבת הלמידה "פלאזה" מציעה מרחב גדול ואפשרויות בחירה רבות לישיבה בקבוצה או ביחידים, תנועה בין ציבורי לפרטי בקלות רבה, ללא חשש מהתנתקות מהכלל מצד אחד ומצד שני שקט המתאים לריכוז למי שזקוק לשקט. (אני ממליצה לקרוא ולהרחיב את הדעת בנושא ויסות חושי, מדובר בכל אחד מאיתנו וברגישות המיוחדת שלו להפרעות שיכולות להסיט את תשומת הלב מהלמידה/ הוראה).
הרובד הפדגוגי בוחן את ההתאמה בין דרכי ההוראה לסביבה הנתונה. האם התפיסה החינוכית ומרחב הלמידה בו פועל המורה מתאימים? כל התנגשות או אי התאמה יכולה להביא למצב של תסכול, חוסר הצלחה שיפגעו מאוד בהוראה ובלומדים, וגם במורה.
סביבת הלמידה "פלאזה" מאפשרת סוג הוראה חדש. מורים שדבקו בהוראה מסורתית היו צריכים לעבור תכנית לפיתוח מקצועי שתסייע להם לאמץ פרדיגמה חדשה (לא פחות!). מדובר בתהליך ארוך ומורכב המצריך ליווי צמוד ומקצועי, הדרכה והמון סבלנות ולמידה בתוך קהילה מקצועית תומכת.
תרגיל- איזו פדגוגיה ה"פלאזה" מאפשר? (חזרו לסרט ונסו לאפיין אותה)
הרובד התקשורתי מוסר לנו מסרים "ללא מילים" - כאן יש צורך ביכולת לקרוא ולפרש בתוך הקונטקסט את התוכן החזותי (אוריינות חזותית).
ארזה צ'רצ'מן מציינת 4 סוגי מסרים:
מסרים תפקודיים (איך מתנהלים בסביבה הזו? בשקט או בקול? עם-בלי נעליים? מותר לתלות על הקיר? היכן יושבים ובאיזה הרכב?...)
מסרים חברתיים (הסביבה איננה רק חפצים וקירות, היא גם סביבה אנושית, עד כמה ניתן להבין מהתנהגות המבוגר מה מותר ומה אסור? איך הוא מתווך את זה? האם יש הלימה בין התיווך ולבין המסר הנדרש?...)
מסרים אסתטיים (באיזו מידה המסרים האסתטיים פונים למגוון חושים? באיזו מידה הם שומרים על איזון צבעוני? מהם המרקמים בסביבה והאם הם מתאימים לציפיות שלנו? האם מושגת הרמוניה בחלוקה לאזורים? בצבעוניות? ביחסי הגודל בין החלקים? איך זה מתקשר לסביבות אחרות שאנו חיים בהן? האם הסביבה הזו יותר או פחות אסתטית? מכבדת?...)
מסרים עיוניים (הטקסטים הכתובים ברחבי החדר כוללים מסרים של עשה/ לא תעשה מילוליים או בסמלים/אייקונים מקובלים בקונטקסט התרבותי, האם הם תואמים לציפייה של המשתמשים? האם יש סתירה בין המילים לייצוג החזותי שלהם?..)
תרגיל- נסו לתאר איזה מסר הפלאזה" יוצר אצלכם? תארו איך הוא עושה זאת, מה "פעל" עליכם כדי שתחשבו כך? הצבעוניות? הדברים שאמרו המורים? התנהגות התלמידים? הריהוט? החלל כולו?
הרובד הרגשי פונה אל הפרשנות שעושה התלמיד או המורה. הוא מתייחס לתחושות הסובייקטיביות שהמקום מעורר בכל אחד.
המרחב מעורר בי תחושה של רווחה, חופש ועצמאות. כמחנכת אני מרגישה שיש לי במרחב כזה אפשרות להפעיל פדגוגיה גמישה ולהתאים אותה ללומדים ולתוכן. הזמינות של הטכנולוגיה והגיוון בסוגי מקומות ההתכנסות וכן הנוכחות של מבוגרים נוספים בחדר נותנים לי תחושה של "לא בית ספר", וזה מקום שהייתי מנסה בו דברים חדשים.
נסו להפעיל את הניתוח הזה על המרחב הבית ספרי שלכם (כיתה/ מסדרון, חדר מקצוע וכו'), ושתפו עם עמיתים את התובנות שעלו אצלכם.
במקביל- בנו/ תכננו מרחב אידיאלי התואם את הפדגוגיה החדשה שתרצו לקדם- חלום זה הוא ההתחלה שלכם.
בהצלחה, מורי המאה ה-21