מדוע ילדים זזים באי נוחות בכיסאותיהם בכיתה? ומהי הגישה החדשה שנותנת לזה מענה?

לפני כשבועיים קראתי בעיתון על גישה חינוכית המצביעה על יתרונות לתלמידים במציאות עתירת הטכנולוגיה אם נקדם תנועה בסביבה טבעית (בחוץ). הגישה מתחברת גם לתנועת ההאטה בחינוך. זה מתחבר נהדר לתקופה בה מותר לכלל התלמידים, גם אלו שלא חוסנו- ללמוד בחוץ. חשוב להבין מהיכן צמחה הגישה? מי הובילה אותה ומדוע כל-כך הרבה הורים מייחסים לה חשיבות עצומה היום.


הממציאה של הגישה יצאה מתוך השאלה המופיעה בראש הפוסט הזה- מדוע ילדים זזים באי נוחות בכיסאותיהם בכיתה? המסע והגילוי התחילו בתצפית שקיימה אנג'לה הנסקום בכיתה בבית ספר יסודי.

אנג'לה הנסקום Angela Hanscom היא מרפאה בעיסוק לילדים ומייסדת TimberNook- תוכנית ייחודית ומצליחה מאוד המתייחסת ללמידה התפתחותית וטבעית. הגישה הזו עטורת פרסים וזכתה לפופולריות בינלאומית. אנג'לה גם כתבה את הספר "מאוזן ויחף: כיצד משחק בחוץ ללא הגבלה גורם לילדים חזקים, בטוחים ובעלי יכולת." לאחרונה גם הוענק לאנג'לה פרס "גיבור מולדת" מאת מגזין גלאמור על עבודתה החדשנית עם TimberNook. אנג'לה הנסקום גם כותבת לעתים קרובות בעיתון הנפוץ "הוושינגטון פוסט" ובבלוג החינוך של NPR, רשת ילדים וטבע. לפניכם הרצאת טד בה היא מסבירה את התפיסה שבבסיס השיטה ואיך היא הומצאה.


אנג'לה צפתה בכיתה רגילה בבית-ספר יסודי

בה חלק מהתלמידים מתנדנדים באי נוחות בכיסא, אחרים מבקשים לצאת מהכיתה לעיתים קרובות, ותלמיד אחד מכה בראשו עם בקבוק מים. התצפית הזו רווחת מסביב לעולם בכיתות רבות.

אנג'לה מצאה שמסביב לעולם מורים והורים מדווחים על ירידה ביכולת התלמידים להישאר מרוכזים לאורך שעות למידה רבות בכיתה, בהקשבה למורים שלהם.

היא כתבה מאמר על השינויים שנצפו בכיתות בהשוואה לימים שהיא היתה תלמידה- 30 שנה קודם לכן. כמרפאה בעיסוק העובדת עם ילדים רבים, ומעדויות הוריהם, עולה תמונה מדאיגה החוצה את כל התרבויות המערביות. לדוגמה- בעבר, אם מתוך כיתה של 24 תלמידים, 2 תלמידים התקשו להתרכז, היום מדובר בלא פחות משמונה תלמידים (שליש כיתה).

מנהל בית-ספר מדווח לאנג'לה שבארבעים שנות עבודתו הוא לא מכיר מקרים כה תכופים בהם תלמידים מתנגשים זה בזה בעת שהם רצים במסדרונות, ולעיתים אף לתוך קירות...

תלמידים מתוסכלים לעיתים קרובות, ואף נוטים לבכות (גם התלמידים הבוגרים יותר) ביתר קלות. תלמידים נופלים מהכיסא לעיתים יותר קרובות ומתקשים לשמור על שיווי משקל.

החשד הוא לשינוי שחל לאורך השנים האחרונות ביכולות המרחביות של התלמידים עקב אורח החיים היושבני הרווח בתרבות המערבית. ריבוי שעות מסך, לדוגמה, היא תופעה שהרבה הורים ומורים מדווחים שיש לזה השפעה שלילית על התלמידים בהיבטים רבים. תקופת הסגרים שליוו את התפשטות מגפת הקורונה צמצמו עוד את השעות בהן ילדים שהו במרחב פתוח המאפשר להם להתנדנד, להסתובב, להתאמן בשיווי משקל ולהרחיב את מנעד התנועות שהם עושים ביום-יום. אם עד עתה חשבנו שזה משפיע מבחינה בריאותית על העיניים, על היבטים של השמנת יתר ועל התמכרות למסכים, היום יש לנו סיבה לחשוד שההשפעה מגיעה גם לנושאים אחרים, שלא היו בתשומת הלב שלנו- 1. קשיים סנסו-מוטוריים נפוצים יותר, לרבות ישיבה חסרת מנוחה בכיתות, מעידות ונפילות

2. ירידה בכישורים החברתיים, לרבות דיכאון ובדידות אלו טרנדים מצערים שדורשים מחקר מקיף ותשומת לב של אנשי חינוך.