דיוויד כריסטיאן מתאר בסרטון שלפניכם (עם תרגום)
תפיסה של תוכן המוצג ללומד בשלמותו.
תפיסה זו על למידה-הוראה מתאימה מאוד לעידן הנוכחי
הרווי במידע.
לראות את השלם, כפי שמציע כריסטיאן, מאפשר ללומד
להבין את הפרטים טוב יותר משום שהוא מסוגל לקשור בין הפריטים השונים.
ביולוגיה, גנטיקה, גיאוגרפיה, פיסיקה, כימיה
היסטוריה, שפה, מתמטיקה ועוד...
נקשרים יחד לספר סיפור אחד שלם. הסיפור של העולם שלנו.
כשהם נלמדים בנפרד, יש לתחומים הללו נטייה לא היות מקושרים זה לזה,
ואז טוענים כלפי החינוך הממוסד שהוא
מלמד פרטים...ומבקש לזכור אותם...
אבל לא מציג את התמונה המלאה ולכן אין בלימודים הללו שום תועלת
מכאן הם מגיעים למסקנה- בית הספר מיותר.
אני לא מאמינה בזה.
בואו נציע דרך אחרת:
כאן, כריסטיאן טוען-
לא. הצגת מקטעים קטנים איננה הדרך להבנה מלאה של העולם
וזה גם לא מתאים לעידן שלנו.
משום שעודף פרטים לא מקושרים לא מאפשרים להבין את העקרונות שעליהם
העולם שלנו מבוסס. ומקשה על הלומד לפתח הבנה עמוקה לגביו.
משימת צפייה- מהם העקרונות שעומדים בבסיס ההרצאה
של כריסטיאן? מה הוא רוצה שנלמד?
קן מזמין אותנו לחפש דרך אחרת עבור דור העתיד,
הוא מציע- התייחסות ללומד כאדם היצירתי, היוזם, הפעיל... שהוא יכול להיות..
(רעיונות שנמצאים כבר אצל דיואי)
כריסטיאן מציע דרך נוספת- הצגת התמונה המלאה-
ומראה לנו בעצמו כיצד לעשות זאת בפועל.
זוהי עצה פרקטית מאוד,
ויש בונוס- הוא משתמש בצורה מושכלת בציר זמן.
ציר הזמן של כריסטיאן מאפשר התרחקות ממנו-
כשרוצים לראות את התמונה הגדולה- מיליוני שנים...
אבל גם לראות אירועים נקודתיים (הטלת פצצת האטום על הירושימה)
כשאנחנו מתקרבים אליו- אפילו ברזולוציה של עשור בודד.
(מאוד קשה לעשות זאת בנייר אבל ממש קל לבצע ציר זמן כזה
'מתרחק ומתקרב' באמצעים דיגיטאליים- ולהציגו באמצעות מקרן בכיתה)
משימה ללומד- לייצר ציר זמן בעצמו. כשהלומד קובע את הרזולוציה
אפשר לגוון את המשימה הזו ולהוסיף לה הוראות נוספות
הממוקדות במטרות השיעורים
לאורך תקופת הלימוד.
שימו לב-
מעבר לאפשרות שכריסטיאן נותן לנו להתקרב ולהתרחק-
הוא מוסיף דימויים אייקוניים שמייצגים את האירוע ההיסטורי.
אם נישאר באירוע 'הפצצה האטומית'-
כריסטיאן מציג לנו צילום.
הבאת הצילום מביאה אותי להציג לכם עוד תרומה של ייצוגים חזותיים:
הם מקדמים הבנה וזכירה.
כמו-כן, הלומד שאיחסן את הצילום בזיכרון מסוגל
לחלץ את התמונה הזו מהזיכרון כשהוא פוגש אותה במקומות אחרים,
למשל- בפרסומות.
הצילום הזה הינו פרסומת של גרינפיס שמופיעה בספר של
נעם מנלה "הקוד היצירתי".
הצגתי אותה במספר הזדמנויות למורים,
ולהפתעתי לא תמיד האייקון של 'פטריית הגרעין' זוהה.
ואז קרה עוד משהו- חוסר הזיהוי האוטומטי הקשה על ההבנה.
הפרסומת הזו מכוונת אותנו האזרחים להפחתת השימוש בשקיות
ניילון בגלל פגיעתן הקשה בסביבה.
הדימוי הפרסומי משווה בין הנזק שגרמה הפצצת הירושימה
לנזק של שקיות הניילון....
זה מסר מאוד חזק, שאם מובן יכול להשפיע על ההתנהגות הצרכנית
יותר מאשר ספר שלם מלא במילים, ניתוחים וטבלאות נתונים יבשים.
לסיכום- שלוש עצות:
1. ספרו לתלמידיכם את 'הסיפור המלא' כדי לקדם הבנה עמוקה וקישוריות בין הנושאים.
2. אני מזמינה אתכם להשתמש בתבונה בציר הזמן- להתרחק ולהתקרב ממנו במהלך הסיפור.
לפי העניין אתם מוזמנים לשלב בהוראה ייצוגים חזותיים נוספים.
3. אני מזמינה אתכם לשלב תמונות איייקוניות החיוניות להבנת מסרים הנמצאים במדיה.
אלו הסימנים הנמצאים בכל מקום סביבנו ומחייבים אותנו לפענחם ב"מילי-שניות" עשרות פעמים בכל יום.
זה העולם שסובב את התלמידים שלנו ואותנו כיום.
עלינו לדאוג לכך שיהיו מוכנים לו.
הרשמו לפורום האתר עכשיו והצטרפו אלי לדיון מעורר חשיבה.
בהצלחה מורי המאה ה-21