שלי רייט היא מורה לפיסיקה בתיכון המלמדת בכיתה רגילה
שהחליטה לנסות משהו חדש ודי מפחיד (עבורה) בכיתה שלה.
בסיפור המקסים שלה בהרצאת הטד שכאן
שלי מצליחה לתאר את הפחד שלה משינוי הפדגוגיה אליה היתה רגילה.
האתר של שלי רייט -למתעניינים
בעקבות למידה בקורס לתואר שני באוניברסיטה
שעסק בטכנולוגיות בחינוך
התפיסות שלה משתנות.
בעקבות הלמידה שלה,
שלי מנסה להיכנס לכיתה- ולא ללמד.
היא טוענת שזה היה לה מאוד קשה לא להיות המרכז של העניינים.
החידוש עבורה-
היא מניחה לתלמידים להוביל את הלמידה למקומות חדשים
שאינם מתוכננים על-ידי המורה או תכנית הלימודים.
כל הרעיון למטרת הלמידה הגיע מאחת התלמידות
שקראה על כיתה אחרת שזקוקה לעזרה.
מהרגע שהמורה אישרה להם לצאת לדרך,
הם מנצלים ביעילות את כל מה שיש להם בסביבה-
מידע באינטרנט, חברים, קהילה קרובה ורחוקה
ועושים מאמץ אדיר לחבר את כל הכישורים שלהם יחד.
הם מתחלקים לקבוצות בעצמם ולומדים דברים חדשים להם,
משתמשים בצורה חדשנית ברשתות חברתיות וברדיו המקומי.
הם מבלים בלמידה אחר-הצהריים ובסופי השבוע
ומשיגים יעד שנראה לגמרי בלתי אפשרי.
אתם חייבים לצפות כדי לראות מה הם השיגו.
למה?
למה הם יוצאים מגדרם כדי ללמוד?
למה המורה צריכה לעמוד מהצד?
(היא משתפת אותנו בהתלבטויות שלה בכל שלב...
חשבתי לעצמי ככה, אבל מבחוץ אמרתי משהו אחר לגמרי....)
התלמידים פשוט פרצו את גבולות הכיתה,
ועסקו בסיוע לתלמידים בקצה השני של העולם כי הם הזדקקו לעזרתם.
כיתה מול כיתה,
בית-ספר מבוסס מול בית-ספר הממוקם בעולם השלישי.
ותחושה שזה אפשרי
(הם קיבלו המון עידוד משלי, אפילו שהיא לא האמינה באמת שהיעד אפשרי)
זה מה שעשה את ההבדל.
מלמידה של שינון, מחזרה על דברי המורה ומבחנים
ללמידה שמחוללת שינוי אמיתי בחיים
של מישהו אחר כאן ועכשיו.
ערכים?- יש
פיתוח יכולות מגוונות? - יש
למידה מחברים? -יש
עבודה בשיתוף פעולה?- יש
פיתוח אוריינות דיגיטלית? -יש
פיתוח אוריינות וויזואלית?- יש
למידה מבוססת פרויקטים? יש
מוטיבציה פנימית ללמידה? -יש
למידה בהכוונה עצמית? -יש
יזמות וחדשנות? -יש
מה אין?
אין יותר למידה מסורתית.
ולא, שלי רייט לא לבד.
זו תנועה שבאה מתוך הבנה של מורות ומורים
שהזמנים השתנו
התלמידים רוצים באמת ללמוד
אבל בדרך המתאימה לעידן בו אנו
והם חיים.
מה דעתכם?
שווה לאמץ להקשרי ההוראה שלנו?
האם זה אפשרי? כתבו לי כאן...
בהצלחה מורי המאה ה-21.