• לימור ליבוביץ

הערכת ידע לומדים באמצעות שימוש בייצוגים חזותיים

עודכן ב: 26 נוב 2020

משחר ההיסטוריה האדם השתמש בציורים ובמחוות כדי לתאר חוויות, תחושות וידע.


המהפכה התעשייתית והמצאת הדפוס הביאו לשליטת השפה הכתובה בתרבות.


מהפכה חשובה זו העמידה את הייצוגים החזותיים במקום משני, לעיתים אף כקישוט.


גם החינוך לאורך כל המאה ה-20 התמקד בהערכת ידע באמצעות שימוש בשפה


ולא ראה ביצירת ייצוגים חזותיים צורה מוסכמת ומקובלת של ביטוי ידע לומדים.



היום, בעידן הדיגיטאלי-חזותי, התוכן הלימודי מגיע בצורות מגוונות


(מפות, צילומים, ציורים, דיאגרמות, טבלאות, גרפים, קריקטורות, סרטים, אנימציה ועוד).


לדוגמה, המפה הזו המייצגת דעה אחת מסוימת מאוד, מתארת את הייחודיות בכל ארץ-


נפט, נשק גרעיני (???!!), סירופ מייפל או גביע עולמי בכדורגל...


אני בטוחה שהמדינות הללו- לו ניתן להן- היו כותבות שם דברים אחרים.... את ההטייה ניתן לייחס ליוצרי האינפוגרפיקה הזו.


חישבו על תרגיל בכיתה בו תבקשו מהתלמידים "לשכתב" את המפה הזו...


אולי גם יש שגיאות בקווי הגבול?


קריאה ביקורתית של מפות באתרי מידע שונים מתבקשת, והיא לחלוטין


בתחום העיסוק של האוריינות החזותית בהוראה.


עירנות נדרשת בקריאה ביקורתית של ייצוגי מידע אלה. ללא ספק.

https://editorial.designtaxi.com/news-numberone2110/big.png

קרדיט ליוצרים- בתחתית המפה. הקישור לתמונה המקורית מופיע לעיל.


אם קריאה ביקורתית נדרשת לגבי טקסטים עשירים בייצוגי מידע חזותיים כיום,


אך טבעי הדבר שגם צורות ההערכה ייעשו מגוונות יותר ויאפשרו מגוון של ייצוגים.


יתרה מכך, תלמידנו דוברים את שפת הייצוגים מעצם היותם ילידים (natives) בתרבות זו.


למעשה מדובר בפער חזותי בין-דורי בכיתה שלנו.


הבעיה העומדת בפנינו הינה-


כיצד אנו המורים (המורגלים לתפוס את החזותי כקישוט ותוספת לטקסט בלבד)
יכולים להעריך תוצרי ידע חזותיים של תלמידינו שגדלו וחיים בתרבות החזותית?
אילו כלים חזותיים להוראה-למידה-הערכה נתנו לנו בהכשרתנו?
כיצד ננחה את תלמידנו?

אילו תהליכי הוראה-למידה צריכים להתקיים על-מנת להטמיע בכיתה את התפיסה


שייצוג לא מכוון רק "להתלוות" לטקסט אלא "לייצג ידע" באופן חזותי?

אכן, משימה לא קלה.



כדי לפשט את העניין (ולהראות שהדבר כן אפשרי) אני מציעה דוגמה.


בסרטון שלפניכם אברהם לוי מכיתה ח'1 בחט"ב שז"ר בבת-ים (בשנה שעברה)


הכין, בהנחיית המורה שרון בן דליה, סרטון בנושא היווצרות קשת בענן.


בסרטון ניתן לצפות ולעקוב אחר הבחירות של אברהם ולהעריך אותן ואת הידע שלו.


אתמקד בהערכת תוצר למידה זה כדוגמה:

הסרטון, כייצוג, מתאים לתיאור תופעה מתמשכת על פני זמן.


סוג הייצוג הוא ציור ילדים סכמתי צבעוני. הטכניקה היא stop motion


(צילום של סצנות בודדות ולאחר מכן חיבור שלהן על רצף הזמן).


אברהם בחר לתאר את פרטי התופעה לפי סדר הופעתם בטבע-


הוא שמר על סדר ההתרחשות בעולם המיוצג גם בעולם המייצג.


הוא בחר נקודת התחלה שמסייעת להבנה – הוא החל ברקע כחול ואז המשיך בהופעת העננים.


למרות שאלו הופכים לענני גשם הם אינם משנים את צבעם- תופעה שאינה מתקיימת במציאות כידוע.


כאן הוא לא שמר על ייצוג מתאר תופעה- אלא היה שבוי בתפיסה אחרת.



מדוע זה קרה? הגשם מיוצג על ידי ארבעה עננים עשויים צמר-גפן


(השימוש בחומריות המייצגת את התפיסה של אברהם לגבי עננים שהשתמרה מימי הגן אולי,


תפיסה שבגילו אפשר לערער עליה כבר,


ייתכן שהשימוש בחומר זה הגביל את הזמינות של שינוי הצבע).


הוספת הקולות של הגשם היא נהדרת משום שהיא משתמשת בחוש נוסף (שמיעה)


על מנת לסייע לבניית משמעות (בחירה זו תואמת את עיקרון הלמידה עם מולטימדיה של מאייר).


לאחר מכן, הופעת השמש משמאל כפי שהיא מיוצגת בציורי ילדים ממשיכה את צורת הייצוג הנבחרת

בצורה רציפה.


הבחירה של הצבע נכונה, והחומריות של הנייר הצבעוני ממשיכה את הבחירה שנעשתה בטיפות-


יש כאן רצף בייצוג.



השימוש בטקסט כדי לתאר מעבר של זמן בין הגשם להיווצרות הקשת-


מראה לנו כי הוא מודע לכך שהדבר לא קורה באופן מיידי.


עתה מגיע דבר מעניין- הוא בוחר לעשות זום-אין על טיפה אחת.


דבר זה מעיד על מודעות לתופעות שאינן נראות בעין רגילה ללא ציוד מתאים


(שאולי נחשף אליהן בזמן ההוראה בכיתה,


לדוגמה על-ידי צפייה בהשתברות קרני האור דרך מים או מנסרה).


שימו לב כיצד המשמעות של הסדר של הצבעים שגויה אצלו.


אברהם, בהסבר המלווה, גם כותב מושגים שלמד כגון 'אורך גל' וקושר אותם לתופעת השתברות קרן האור.


בנוסף- החשיבה על תזמון, קומפוזיציה ועל השימוש בטקסט לצד הציור-


כולם מעידים לא רק על הבנת המשמעות של התוכן אלא גם על יכולת שפיתח הלומד לייצוג ידע בצורות אחרות מהטקסט.


ללא ספק יש כאן "תשובה לשאלה במבחן"-
כלומר- כלי משמעותי להערכה חלופית שאינה מבוססת על המילים.

למרות הסרטון המוצלח ניכר שאברהם לא מבין עדיין לעומק את התופעה שייצג ויש צורך בהמשך למידה.


לסיכום, אני רוצה לטעון שתלמידים בני הדור החזותי-דיגיטאלי


שנדרשים לייצג את הידע שלהם בדרך שהתאימה להוריהם בני דור המילים-


ייטו לראות בבית-הספר מוסד שאינו דובר את שפתם.


לכן, עלינו המחנכים לאפשר דרכי הערכה חדשות, חזותיות


אבל לא להתייחס אליהן כאל "יצירה" אלא כאל שימוש מושכל בשפה,


שפה שיש לה תחביר מורכב אבל הניתן ללמידה.


עלינו ללמד את תלמידינו את השפה הזו ולפתח כלים למורה להערכת התוצרים המשתמשים בשפה זו.


תוצר זה איננו קישוט אלא ייצוג של ידע הלומד כפי שהדגמתי כאן.



לקריאה נוספת – מאמר מאת רונלד בליד- 2005 על שילוב אוריינות חזותית בתכנית הלימודים.



בהצלחה מורי המאה ה-21.

מי אני?

ד"ר לימור ליבוביץ

אני עובדת במשרד החינוך, בחטיבה להטמעת טכנולוגיות
בעלת 28 שנות ניסיון כמדריכה בעיצוב סביבות למידה פיסיות ודיגיטליות,
התחלתי את הקריירה כמורה לאמנות ומעצבת.


באתר שלי אני קושרת בין פדגוגיה, קוגניציה, הוראה-למידה,
סביבה עשירה בייצוגים חזותיים ושפה חזותית.
כל אחד מהתחומים הללו מצוי בהדרכות הרבות שאני מקיימת ברחבי הארץ במסגרת תפקידי.


אני מקווה שהאתר החדש שלי- ככלי טכנולוגי עם גוון אישי, יאפשר לי לקיים שיח עם אנשי חינוך, הורים ויזמים חברתיים.
 

אתם מוזמנים להרשם לאתר או ליצור איתי קשר דרך כלי הרשת החברתית

  • Facebook
  • Twitter
  • Pinterest
  • Instagram

השאירו תגובה כאן