למידה שיתופית זה הכי טבעי לנו


קישור לסרטון עם תרגום בעברית 


סוגטה מיטרה אומר: תלמידים ילמדו לעשות מה שהם רוצים ללמוד לעשות,

ומציג איך קבוצות אקראיות של לומדים (רב גילי) בסביבות נחשלות בהודו מצליחות לקדם את הידע של המשתתפים בנושאים בהם הם רוצים לדעת יותר.


מרתק לראות איך הוא עושה דבר שהרבה מאיתנו לא עושים- הוא נותן להם לנסות.

בהמשך הוא מגיע למסקנה שצריך לעשות עוד משהו חשוב- לעודד, לעודד, לעודד (ענן סבתות).

ואחר-כך הוא מודה שכדי להתקדם באמת צריך תמיכה נוספת.


אבל שימו לב, התמיכה הנוספת באה על שכבה ראשונה של עניין אמיתי של הלומד,

שכבה שנייה של עידוד להצליח (אפקט פיגמליון- זוכרים?), אלו שתי שכבות מאוד חשובות.


אנחנו מדברים על מוטיביציה, הנעה פנימית, סקרנות, יצירתיות....

הדבר הכי חשוב שצריך הוא לתת לילדים להסתקרן.- וואו...מחשב...בתוך הקיר....מה זה עושה?


אחר-כך, כמובן לתת להם לגלות כמה זה מעניין באמת...ולעודד אותם לגלות...


ולתמוך בהם.. לעודד לעודד לעודד


ואם הם מבקשים עזרה- לעזור, אבל להישאר ברמה המתאימה לתחום ה-ZPD שקבע ויגוצקי. לא לשכוח.

ZPD- התחום הקיים בין יכולתו של הלומד לבצע משימה תחת השגחתו של המבוגר או המשתתף האחר, לבין יכולתו לבצעה באופן עצמאי.

אם נלמד את התלמיד ברמה שמעל תחום הזה, לא יהיה לו די ידע קודם כדי להבין והלמידה שלו לא תקודם.


ויגוצקי ידוע כמייסד תיאוריית ההתפתחות החברתית. הוא טען שבני אדם  משתמשים בכלים שמתפתחים בתוך תרבות, כמו דיבור וכתיבה, כדי לתקשר בסביבה החברתית שלהם, וכדי לתפקד ולתקשר בחברה.

הפנמת הכלים הללו מובילה, לדעתו, גם למיומנויות חשיבה גבוהות יותר.

(כאן בסרטון ראינו את הפעילויות בתוך תרבות- המחשב והטכנולוגיה כמקדמת צורות של תקשורת ובניית ידע).


תיאוריות מאוחרות יותר המקדמות אותנו לקראת ההבנה של מה שקורה בלמידה בקבוצה (קהילות ידע) מצביעות על למידה כעל תהליך לא מכוון

המתרחש תוך כדי פעילות אותנטית, בתוך קונטקסט ובתרבות מסוימת.


בניגוד לתיאוריות האחרות על הלמידה שעוסקות בסוגי ידע בתוך ומחוץ להקשר, לייב (Lave, 1988) טוענת שלמידה מתרחשת באזור ההשתתפות הלגיטימי "Legitimate Peripheral Participation” .


כלומר באותן קהילות לומדים בהן הלומדים המנוסים והטירונים מקיימים שיח על-מנת לקדם את הלמידה שלהם.

זוהי פעולה הכוללת יחסים חברתיים בין הטירונים לוותיקים (הוותיקים בקבוצה של הילדים מהודו היו לעיתים ילדים ש"תפסו" את העניין קודם..), פעולות למידה בתוך קהילות של ידע וניסיון בה המשתתפים הופכים לקהילת ידע.


כמה נקודות חשובות:
1. הילדים רוצים ללמוד את זה.
2. הסיטואציה היא של למידה ביחד, כי זה יותר נכון לנו בני האדם.
3. המורה מאפשר זמן לקבוצת הלומדים לפענח בעצמם ,להסתקרן, לחקור, לנסות..
4. תמיכה ועידוד משתנים מצורה של עידוד כללי (סבתאי) לצורה של קידום חשיבה וקפיצה לשלב הבא, לפי הצורך.

מדובר על יישום למידה חברתית באמצעות טכנולוגיה- המחשב בקיר


המטרה הגדולה של החינוך היא לקדם את התלמידים שלנו

להיות  מסוגלים ללמוד לאורך כל חייהם בסביבות מגוונות שרובן כולל טכנולוגיה וגם וויזואליה (שנעשית מתוחכמת מיום ליום).


הרי איננו יודעים כיום איך ייראה עתידם המקצועי של תלמידינו. אבל כבר היום ברור לנו

1. שהם ילמדו המון, וכל הזמן, וגם יהיו חייבים לשלוט במיומנויות הלמידה בצורה טובה מאוד

2. הם ילמדו יחד עם אחרים

3. כל הסביבה בה הם יתנהלו תהיה חזותית מאוד, והרבה פחות מילולית ככל שיחלפו השנים.


לכן,

נצטרך כבר עכשיו לספק לתלמידנו 

סביבות עשירות ומסקרנות (ומדיה מגוונת)

חברים עמיתים שילמדו איתם

הרבה עידוד מכל מני סוגים.


המורה ג'ו ג'מיסון מניו ג'רסי לקח את ההרצאה של מיטרה

והפך אותה לאורח החיים בכיתתו.

אם הוא יכול- גם אנחנו יכולים!



בהצלחה, מורי המאה ה-21