בהרצאה הזו בריאן קנדי מרצה ב-TED ומראה את החיבור בין הראייה שלנו לקוגניציה- לחשיבה.
הוא אומר ש"אוריינות חזותית היא היכולת לבנות משמעות מתמונות"
הגדרה מאוד נפוצה ומוסכמת למושג הזה.
החיבור בין מה שרואים למה שמבינים עובר דרך ה-פרשנות.
אוריינות חזותית איננה מיומנות, היכולת הזו משתמשת במיומנויות כארגז כלים שלה.
אוריינות חזותית היא צורה של חשיבה ביקורתית, שמקדמת את היכולת האינטלקטואלית של האדם.
בריאן אומר שהתחלנו לדבר על אוריינות חזותית כבר מ-1969, אבל "הפסדנו" את התחום החשוב הזה משום שהוא נתפס כשייך לאמנויות ולתרבות החזותית,
אבל היום אנחנו עומדים בפני עידן חדש- העידן הדיגיטאלי.
מה המשמעות של כל זה ואיך זה קשור לאוריינות החזותית?
התלמידים שלנו הם לומדים דיגיטאליים. הם לומדים אחרת, כך אומרים לנו- אבל מה זה אומר?
מה זה אומר להיות אוריין חזותי בעידן המוקדם- לפני העידן הדיגיטאלי שלנו?
זה מי שמבין את שפת הסימנים לפני שמבין את המילה הכתובה בדפוס.
בעבר הרחוק-
אם מסתכלים על ציורי המערות- לא רואים שם דמויות אנושיות.
הם התבוננו החוצה, על הנוף ועל החיות.
אם מסתכלים על הויטראז'ים בקאפלות של ימי הביניים רואים סיפורים שלמים- בציורים. האנשים לא ידעו לקרוא- הם התבוננו בתמונות וקראו את הסיפורים.
והיום- יש לנו סרטים מצויירים, אנימציה.
היום התלמידים מצפים ללמוד עם ייצוגים חזותיים- כך הם רגילים לחוות את העולם- כך הם גם לומדים- דרך סרטים, אנימציות, תמונות, סכמות, דיאגרמות..
מה שנדרש כיום- הוא חיבור בין הטקסט לתמונה.
האדם האוריין היום- צריך להיות מסוגל לקרוא במשולב מידע שמגיע בשני ערוצים- תמונה וטקסט.
למעשה המוח שלנו בנוי כך שיש לו שני אזורי עיבוד מידע-
איזור לעיבוד מידע ממילים ואזור לעיבוד מידע מתמונות. (Mayer, 2001)
אוריינות חזותית (קריאה וכתיבה של טקסט ותמונה במשולב) מאפשרת לאדם לדבר שפה אוניברסלית.
90% מהמידע שאנחנו מקבלים מהעולם הוא חזותי.
הרבה מהפרשנות של המידע הזה הוא תלוי תרבות.
30% מהמוח מוקדש לטיפול במידע חזותי.
אנחנו מסוגלים לטפל במידע חזותי פי 60 יותר מהר מאשר במידע מילולי.
בריאן רוצה לקדם את התפיסה שיש להתבונן וממש לראות את הדברים, במקום למהר ולפסוח עליהם.
וכן- להקשיב, ולא רק לשמוע ולהמשיך הלאה.
מדובר במתן תשומת לב למידע שאנחנו קולטים בחושים- על מנת שנוכל לעבד את המידע הזה.
זה תהליך איטי- slow looking
לראות
לתאר
לנתח
לפרש- לבנות ממנו משמעות.
בריאן מפנה לטבלה המחזורית של אלמנטים בשפה החזותית-
אוריינות חזותית מקדמת את היכולת לסווג דברים, ומאפשרת לקדם שיח על ההבדל והדמיון בין דברים.
לתמונות יש את היכולת לחבר בצורה טובה את החושים שלנו יחד, ולעורר רגש.
ובכך לקדם את היכולת שלנו לזכור, לקדד בזיכרון את הפרטים בצורה שתאפשר לנו אחר-כך- לשלוף אותם- להיזכר ולהתאים את הפרטים שנזכרו למידע חדש, או לשאלה..
האם זה לא מה שנרצה , כמורים?
בריאן מציע מבחן בהתבוננות- מבקש מהקהל לעצום את עיניו, ושואל - מה צבע העניבה שלי? מה המס' שכתוב על מכונית המרוץ שעל הבמה?
ואז אומר- פתחו את העיניים- באמת פתחו אותם!
האוריינות החזותית היא למעשה "פתיחת העיניים" -תשומת לב רבה יותר למה שאנחנו חווים דרך חוש הראייה.
נסו בכיתה- היזכרו כעת מה מופיע על כל הלוח בכיתה שלכם.
מה לבש ילד מסוים אתמול?
נסו את הילדים- בזמן שאינם בכיתה - שאלו אותם מה מוצג על הקירות?
ובזמן שהם בכיתה- שאלו מה נמצא במסדרון שמחוץ לכיתה? במבואת בית הספר?
תגלו מהר מאוד מה נשאר בזיכרונם מתוך מה שנלמד.
יש קשר הדוק בין מה שילדים זוכרים לבין מה שהם למדו. סביר שאת מה שהם זוכרים הם יוכלו "לשלוף" מהזיכרון בעת הצורך.
זה הקשר בין קוגניציה, אוריינות חזותית, והוראה-למידה.
בהצלחה מורי המאה ה-21.