• לימור ליבוביץ

סיפור הדרכה על עיצוב כיתה


הכיתה היא המקום בו מתקיימים מרבית תהליכי הלמידה בבית-הספר.

הרבה מחשבה ומאמץ מושקעים בתכנון הסביבה הלימודית על-ידי מורות בית-הספר היסודי.


מהכרות עם מורות בשדה ההוראה אני יכולה להצביע על שני כיוונים חסרים בהכשרה הניתנת למורות-
הראשון - בנושא תכנון ובניית סביבת הלמידה הכיתתית.על-פי הכרותי, בהכשרה, כן מכוונים את המורות להכין מרכזוני למידה שונים בדגש על פעילות משחקית ואחרת כדי לקדם למידה בדרכים מגוונות, אך לא מכשירים מורים לבנייה של חלל מעוצב, לעקרונות של עיצוב פנים לבניית אווירה רצויה וכדומה.
השני- בנושא למידה מייצוגים חזותיים,
לא מתמקדים באופנים בהם תלמידים מעבדים מידע מייצוגים חזותיים שונים ואין דיון ממוקד גם באפשרויות השונות לקידום למידה משמעותית באמצעותם. הרבה על הנושא הזה ניתן לקרוא בספרה החדש של בילי עילם.

(אנא אל תבלבלו בין העיסוק הרב ביצירתיות, אמנות, הכנת בובות וכדומה לבין הוראה-למידה עם ייצוגי מידע חזותיים או בניית סביבת הלמידה הכיתתית).


אם הכלים והידע עימם יוצאים המורים לדרך לא מספיקים בתחום זה, מה עושים כיום המורים?

אין לנו תשובה מחקרית בתחום המסקרן הזה, אבל כל מורה ומדריכה שמכירה בתי-ספר יכולה לספר על מקרים רבים שראתה.


אני יכולה לספר על המקרים שבהם הייתי שותפה ללבטים וללמידה יחד עם המורות, בתוקף תפקידי כמדריכה לעיצוב סביבות למידה במרכז פסג"ה, ולספק, מפרספקטיבה אישית-מקצועית, אבחנות (פרשנות והמשגה) מקומיות על מה שראיתי.



דוגמה ראשונה

סיפור ההדרכה שמאחורי ארגון הקיר האחורי של הכיתה על-פי תכנית הלימודים בשפה (תחום סוגי שיח)


הצילום שלעיל מתאר חדר של כיתה ה' בבית-ספר יסודי "הרצל" בבת-ים לפני כארבע שנים.

שתי מורות ותיקות שמלמדות שפה ומדעים הגיעו אל הסדנה במרכז פסג"ה בת-ים לפני תחילת שנת הלימודים במטרה לבנות את הסביבה הלימודית של כיתות האם שלהן. נבנו ייצוגים כמעט זהים עבור 2 הכיתות בטווח זמן מאוד קצר (יומיים).


תיאור הצילום שלעיל:

לוח עץ צבוע בצבע טבעי בגוון כתום בהיר נמשך לכל רוחב הקיר המרכזי בכיתה בבית-ספר יסודי 

על הלוח מספר כותרות, אך ניתן לראות רק שתיים מהן "שיח תקשורתי" "שיח חברתי"..

ארבעה לוחות מרובעים מוקצפים (קאפה) עם ארבע קומפוזיציות שונות של טקסט ותמונה מתחת לכותרות

הייצוגים התמונתיים קטנים ומלווים את הטקסט- שהוא העיקר.

בצד ניתן לראות וילון בצבע בורדו תלוי על חלון שנמתח לכל אורך הקיר 

ילד שיושב על כיסא לא יכול לצפות בדבר מעבר לחלון מלבד שמיים או צמרת עץ.

החלון מוגף בשמשה גדולה במסגרת מתכת.

וכן פס עץ צבוע בכחול כהה בגובה משענות הכיסא של התלמידים שתפקידו לשמור על שלמות הקיר.

ארבעת הלוחות והכותרות שומרים על אחידות בגוונים (כחול-לבן), והרקע בכתום בהיר של העץ.

מבחינה עיצובית- קיימת שמירה על גוונים של צבעים משלימים,

קיימת חזרה על גוונים (כחולים בעיקר, אך גם הכתום והבורדו מזכירים זה את זה)

אין עומס בתלייה של הלוחות, 

ויש גיוון בקומפוזיציות שלהם, אך לא ניכר קו עיצובי אחיד.


פרשנות:

ממבט כללי ניתן יהיה לומר כי  את הייצוגים התלויים יכולה לראות בעיקר המורה (התלמידים יושבים עם הגב/ צד).

למעט הכותרת, לא ניתן לקרוא את הטקסט שכתוב בתוך הלוחות משום נקודת מבט בכיתה.
לכן, נראה כי המורה ארגנה את תכנית הלימוד והמשימות בהן תעסוק בכיתה מולה על לוח הכיתה.
נשאלת השאלה- מדוע?
אפשרות אחת- התוכן התלוי נועד לתת אפשרות למפקחת, מנהלת (או הורים) להבין מה נלמד בכיתה בתחום מרכזי כמו שפה. האם לא יותר נוח לתת להם חוברת כרוכה ואסתטית עם תוכן, תהליכים ותוצרי לומדים?
אפשרות שנייה- להבטיח שהלומדים יודעים מה ילמדו במהלך התקופה הקרובה בתחום (לפני הלמידה), לאפשר להם לעקוב אחר הפרקים השונים בקלות (במהלך הלמידה) ולהוות איזכור (אחרי הלמידה) לנלמד.

אני אתייחס לאפשרות השנייה כרלוונטית יותר.


מכיוון שהנדל"ן הזה- קיר מרכזי בכיתה- יקר ערך כעזר לתהליכי הוראה-למידה,

נשאל - 

האם תלייה של תוכן זה באופן בו הוא תלוי- תועיל ללמידה על-פי מה שאנחנו יודעים על למידת תלמידים? אילו פעילויות ניתן לעשות עם התוכן הזה? 

מה הצילום הזה מספר על תהליכי הלמידה המתקיימים בכיתה בפועל?


כשמסתכלים על הלוחות בתשומת לב מגלים שהם כוללים תבניות משמעותיות המסייעות ללומדים לנתח סוגי טקסטים שונים, וכוללים פעילויות שונות בהן המורות עוסקות בכיתה.

הרעיון המרכזי הראשון בבניית הלוחות היה לאפשר הסרה שלהם על-פי צורך מהקיר והבאתם למרכז השולחן של הלומדים, לעבוד בעזרתם (כמו כרטיסייה גדולה) ולהחזיר לקיר לאחר מכן.

גודל הטקסט מתאים לסוג כזה של פעילות.

אבל, השימוש המיועד לא יצא לפועל במציאות. התלייה וההסרה הקשו על ההתנהלות בכיתה,

ונשארנו עם לוחות לא מתאימים על הקיר (לא לכאן ולא לכאן).


מבחינה אסתטית (צבעוניות וקומפוזיציה) ומבחינת החומריות- כן נעשתה חשיבה ונראה שיש התקדמות מרמה של שטיח דהוי ודפים מנויילנים ללוחות עץ צבוע ויחידות על קאפה.


לסיכום: השגנו אסתטיקה בכיתה (וענינו על היבטים רגשיים), אבל אין בלוחות הללו תרומה משמעותית לפדגוגיה.


דילמת הדרכה


משיחה ראשונית עמן גיליתי שהמורות שהגיעו להדרכה:

שלטו היטב בתחום התוכן שפה ובפדגוגיה לבית-הספר היסודי,

הן גם שאפו לקדם את הסביבה הלימודית מבחינה אסתטית,

ולקדם באמצעות הסביבה את ההוראה-למידה בתחום התוכן שפה.


אבל, כפי שציינתי בהתחלה לגבי הכשרת מורים- חסרה גם להן ההבנה העמוקה והידע בתחום ייצוגים חזותיים.

טווח הזמן הנתון- יומיים, לא הספיק עבור תהליך למידה משמעותי שיקדם את ההבנה של המורות ויביא בסיומו לבניית מרחב למידה חזותי המקדם למידה מייצוגים חזותיים משמעותיים בתחום התוכן.

בשיחת ההדרכה הראשונה זיהיתי את הפער הזה, וגם הבנתי שלא ניתן יהיה לגשר עליו ביומיים.



עמדו בפני 2 אפשרויות:


1. להתעקש- לבנות איתן מרחב למידה משמעותי הכולל תהליך הדרכה משמעותי לאורך כשנה (ולא לתת להן תוצר כרגע בכלל)?

2. להתפשר- לתת להם תוצר לא מתאים אבל עונה על ציפיותיהן ממש עכשיו ולערוך דיון על התוצר והמשמעות שלו לאחר זמן מה כדי לקדם למידה (אבל במחיר של בזבוז משאבים על תוצר לא מתאים).

(אל תהיו במתח, ברור שבחרתי באפשרות 2, וידעתי איזה מחיר משלמים כולנו)


הבחירה בבנייה של הלוחות ודיון עליהם אחר-כך, נובע מחוסר ההבנה שלי את התרומה של האוריינות החזותית להוראה-למידה (היום הייתי מתנהלת אחרת, ובוחרת באפשרות הראשונה. אולי נותנת להם ארגון אסתטי לפתיחת שנה, אבל בלי התוכן עדיין).


חלק מהלמידה שלי בפרקטיקה נעשה בהזדמנויות כאלה. מטעויות!!


אני מניחה שהרבה מהידע שלי ושל עוד אנשים שעוסקים בפרקטיקה בחינוך מגיעה מהתנסויות ולא מתיאוריות. לדעתי, המפגש בין תיאוריות להתנסויות מקדם למידה פרופסיונאלית בצורה הטובה ביותר.

אני חייבת לציין שהלימודים שלי בשלוש השנים האחרונות מציבים אותי בנקודת מוצא אחרת בכל מפגש הדרכה. 


בסופו של הסיפור הגעתי למורות הללו לאחר מספר חודשים וקיימתי איתן שיח על המרחב והתרומה שלו לפדגוגיה.

כפי שצפיתי, על-פי עדותן, תרומתו של הקיר שעוצב לפדגוגיה שולית,

ואחת המורות ציינה בפני שהיא שכפלה דפים דומים ופיזרה ככרטיסיות על השולחן, 

דבר שייתר את הלוחות כלל.



אם אני רוצה לנתח את הקיר שנבנה על פי קטגוריות נפוצות, אוכל לומר שהמורות קידמו מרחב למידה שעוסק בתוכן תכנית הלימודים. זה מאוד נפוץ בכיתות שראיתי לאורך השנים, ועוד יותר נפוץ במסדרונות.

אלטרנטיבות לנושא זה יהוו מרחבי למידה שמציגים תהליכי למידה, או מרחבי למידה שמציגים תוצרי לומדים.


אז מה היה לנו כאן?

1. הארתי על הצורך בפיתוח מקצועי של מורות גם בעיצוב הסביבה הלימודית כך שתענה על צרכים רגשיים של הלומדים.

2. הארתי על הצורך לפתח את הידע על האופנים בהם תלמידים מעבדים מידע מייצוגים חזותיים שונים ועל קידום למידה משמעותית באמצעותם.

3. סיפרתי על ההתפתחות המקצועית שלי באמצעות התנסות בפרקטיקה דרך סיפור מקרה אחד.

4. העליתי דילמת הדרכה נפוצה בתחום שבו אני עוסקת.

5. הצגתי בקצרה 3 קטגוריות לתיאור נושאי מרחב הלמידה בזיקה לפדגוגיה: תוכן תכנית הלימודים, תהליכי למידה ותוצרי לומדים.


בהצלחה מורי המאה ה-21


11 צפיות0 תגובות

מי אני?

ד"ר לימור ליבוביץ

אני עובדת במשרד החינוך, בחטיבה להטמעת טכנולוגיות
בעלת 28 שנות ניסיון כמדריכה בעיצוב סביבות למידה פיסיות ודיגיטליות,
התחלתי את הקריירה כמורה לאמנות ומעצבת.


באתר שלי אני קושרת בין פדגוגיה, קוגניציה, הוראה-למידה,
סביבה עשירה בייצוגים חזותיים ושפה חזותית.
כל אחד מהתחומים הללו מצוי בהדרכות הרבות שאני מקיימת ברחבי הארץ במסגרת תפקידי.


אני מקווה שהאתר החדש שלי- ככלי טכנולוגי עם גוון אישי, יאפשר לי לקיים שיח עם אנשי חינוך, הורים ויזמים חברתיים.
 

אתם מוזמנים להרשם לאתר או ליצור איתי קשר דרך כלי הרשת החברתית

  • Facebook
  • Twitter
  • Pinterest
  • Instagram

השאירו תגובה כאן