איך לספר תוכן בקצרה ובאופן שייזכר היטב? דוגמה ממוזיאון אחד

עודכן ב: אפר 4

לפני זמן מה ביקרתי במוזיאון ידידי ישראל בירושלים.


אתם יכולים לקחת סיור וירטואלי (מומלץ) או לנסוע לבקר בעצמכם :)


כמובן שהמוזיאון משתמש בכל הטכנולוגיה העדכנית. כגון:



  • מסכי מגע עצומים

  • קישור לפייסבוק (על הקיר בכניסה למוזיאון אפשר לראות את מצב ה'לייק' הנוכחי בכל רגע)

  • 'כיפות אקוסטיות' בתקרה מונמכת - תחנות האזנה לקבוצות המחדדות ומבדלות קולות המתנגנים בו זמנית בחדר קטן (זה פיתרון אקוסטי המאפשר לקבוצה לעמוד מתחת לכיפה ולשמוע בעיקר את המנגינה/ טקסט המיועד לה)

  • הקרנה של וידאו על גוף תלת ממדי

  • שימוש בשחקנים המשחקים דמויות הסטוריות והקרנה של הוידאו כהולוגרמה

אבל מה שעבד בצורה הטובה ביותר היה האופן בו כל ההיפר-טכנולוגיה הזו אורגנה.

הארגון של הסיור מאוד הזכיר שיעור טוב המשלב וויזואליה.

(כדאי לפתוח במקביל לקריאה את הסיור הוירטואלי שבקישור זה)

1. מבואת הכניסה- מתחילים במפה- ייצוג מארגן בסיסי במקרה הזה מפת ארץ ישראל שנמצאת על הרצפה של המוזיאון למרגלות המבקרים.

המפה כוללת פס אור שמטייל בין האזורים, בכל פעם שהאור מגיע לאיזור- רואים ממבט על וממבטים אחרים את הנוף (כאילו לקחו אתכם לסיור במסוק בכניסה למוזיאון)




2. ממשיכים בתאטרון המייסדים. סיפור שלם בתמונות (על אברהם ומשה..)

שאף אחת מתמונות אלה (ציור במברשת גסה) אינה ברורה או חדה . אלו ציורים בכתמים צבעוניים שהצופה בונה מהן משמעות.

ההשלמה שלנו עם צורת הצגה זו- היא הוספה של רובד- שנובע מידע אישי ונסיון בפענוח של ייצוגים מסוג זה- תיאוריים ועם זאת מאוד עמומים.

3. ואז עוסקים ב'חולמים'. בסיור הווירטואלי תוכלו להסתובב בחדר ובכל פעם לשמוע את הסיפור של דמויות אחרות

השימוש בהקרנה על תלת מימד שובר את סרטון הווידאו ושוב מכריח את הצופה להתאמץ ולפענח.

זה מאפשר סוג מסוים של השתתפות ועניין.

4. גלריית אנשי החזון מעוצבת על קיר מסך מגע. כל נגיעה מפעילה אנימציה ומוסיפה מידע. 'חדרים' נוספים במוזיאון עוסקים בתקופת השואה ועוד. החלק המסכם של הסיור מהווה איסוף של המידע העיקרי שתווך במהלך הביקור. ממש כמו בסיום של שיעור טוב. בחלק הזה יש לצופים עצמם הפתעה אישית. באופן כללי- מה שמעניין באופן בו מציגים תוכן במוזיאון היפה הזה הוא- ויתור על העומס ובחירה קפדנית של התוכן התוכן מוצג ב'מנות' קטנות וחלקיו (המנות) מקושרות זו לזו בחוט סיפורי הגיוני. הציר המארגן הוא רצף הזמן (הם התחילו בתקופת התנ"ך) נארגן את כל הביקור על-פי סוגי ייצוגים- ציר זמן- היווה מארגן טבעי לסיפור דימויים מטושטשים/ שבורים/ לא חדים לחלוטין- נתנו לדמיון של הצופה להשתתף ולבנות את הסיפור. מפה תלת ממדית- אפשרה לצופה להתמצא ולמקם את הוידאו (ממעוף הציפור) בתחילת הסיור אנימציה- שימשה כלי למשיכת תשומת הלב לדמויות חשובות בסיפור של המוזיאון סרטון וידאו- אפשר לצפות בדמויות ובמקומות בתקופות שונות ולקבל מידע לא מילולי רב השימוש המתאים בייצוגים השונים במהלך הביקור נתן תחושה של 'שלם'. החוויה לא היתה עמוסה מדי (מה שקורה לרוב במוזיאונים) וזה, בעיני הרבה מאוד. זוהי דוגמה טובה ליישום עקרונות התיאוריה ללמידה עם מולטימדיה. אז אני מאחלת לכל מורה במאה ה-21 לדעת לבחור את התוכן ולארגנו כסיפור להוסיף את הייצוגים הוויזואליים המתאימים בזמן הנכון לאפשר לתלמידים להשתתף בהוספת ה'צבע' שלהם לסיפור.

הרשמו לפורום האתר עכשיו והצטרפו אלי לדיון מעורר חשיבה. בהצלחה מורי המאה ה-21

16 צפיות0 תגובות